כאשר שולה הקיאה בפעם הראשונה, אף אחד לא התרגש. הרי זו הפעילות "הלא טבעית" המועדפת על לברדורים  בכל הגילאים. הם מטבעם זוללים הכל ושואבים כמעט הכל בכל צורה. מכיוון שההקאות הפכו לבעיה סדרתית הבעלים של שולה הביאו אותה לבדיקה בבית החולים הווטרינרי שלי ברמת גן. מהבדיקה הראשונה היה ברור שהמצב בכי רע. הכלבה סבלה מדימומים קשים. מה שלא היה ברור בכלל זו הסיבה. אחרי 24 שעות ואחרי תחקיר מעמיק הבנו שהסיבה לאנמיה, אפתיה וצהבת הייתה ששולה בלעה זרעים של מוכר מאוד- צמח הציקס (CYCAS).



צמח הציקס נמצא בכל מקום. הזרעים הם קטנים ושחורים והם נמצאים למרגלותיו של הצמח. כלבים אוכלים אותם בלי שהם מייחסים לכך חשיבות כלשהיא. לזרע מספר חומרים רעילים, בניהם חומר מסרטן-טרטוגני-מוטגני וחומר שגורם לנקרוזה (נמק) קשה ואלימה והרבה פעמים בלתי הפיכה של הכבד. התסמינים הקליניים ינועו בין בחילה והקאות ועד דימומים קשים וצהבת קשה ובלתי הפיכה. דרוש טיפול מורכב וארוך והצלחתו תלויה באיכות ובאינטנסיביות של הטיפול. חלק מהטיפולים הם: פלסמה קפואה, מעודדי קרישה (YBY), נוגדי חמצון ודטוקסיפיקציה (סילוק רעלים) של הכבד (גדילן ו SAM). מדד נוסף וחשוב הוא גודל הכלב והזמן שחלף מאז שבלע את הזרעים עד שהגיע לטיפול.
סאי ובילי הגיעו אלינו עם אותם סימנים ולשמחתנו שניהם ניצלו. בעקבות המקרה בילי מתרוצץ היום עם מחסום על פיו, וצמח הציקס בחצר של בעליה של סאי נעקר, הזרעים נאספו והאדמה הוחלפה.

חתולה הלבן של ליזי, וייטי, החליט להשכים את בעליו בבוקר לפני הזריחה עם בחילות והקאות, תנועות בטניות קשות ובלתי פוסקות והזלת ריר. החשד היה שהגורה בלעה חפץ כלשהו ושמדובר בחסימת מעיים. הבדיקה הקלינית לא העידה על חסימה אך בהחלט היו סימנים של דלקת קיבה או לבלב ולא מצאנו להם הסבר. שאלנו ותחקרנו את הבעלים מספר פעמים אך ללא הועיל. לאחר מספר ימים החלטנו על פתיחת בטן חוקרת אך לפני הניתוח ביקשנו מליזי לגשת לבית הוריה ולבדוק שוב את הסביבה. הגיע צמח חדש הביתה- אנטוריום. העציץ בעל עלים ירוקים עזים ופרח אדום מיוחד במינו. הבעיה בעציץ זה שליקוק העלים גורם להרעלה קשה של קלציום אוקסלט. הסימנים הקליניים להרעלה הם בחילות והקאות, ריור ואפתיה. טיפול תומך פשוט ומהיר העלים את הסימנים הקליניים. העציץ החדש נשלח לפח וכולם חזרו לחיים שגרתיים.



הסיפור האחרון הוא על מיטל ושני חתוליה. המקרה האיר את עיני מיטל והמחיש שוב כמה חשוב לבצע בדיקה קלינית ולתחקר את הבעלים. החתול מיו, פרסי לבן ומרשים, הראה סימנים של הרעלה ואפתיה ללא סיבה נראית לעין. שאלנו על חשיפה לכימיקלים או לחומרי הדברה וניקיון אך זה לא העלה שום דבר. חתולה השני של מיטל התחיל עם אותם סימנים ולכן הייתי בטוח שיש כאן בעיה סביבתית. מיטל "גילתה" שהגורם התמים לכאורה יושב בסלון על השולחן. מדובר בעציץ הדיפנבכיה והוא אחראי להרעלת חתוליה. הצמח תמים למראה ויש אותו בהרבה בתים אך הוא רעיל במיוחד ולא רק לבעלי חיים.


נזכיר באותה נשימה את הרדוף הנחלים.



נסכם ונאמר שהסביבה אינה "תמימה". עדיף שהכלבים שלכם והחתולים שלכם, ובדרך כלל גם ילדיכם הקטנים לא ילקקו, ילעסו או יבלעו צמחים "תמימים".