פחד מזיקוקים, רעשים חזקים וסופות ברקים ורעמים

ככל שחיות מתבגרות הן מראות רגישות ולפעמים התנהגות קיצונית ביותר מרעשים סביבתיים. טראומה או צלקת מהעבר כגון מכלאות, ניתוק מהאם בגיל צעיר מדי, התעללות, וכו' משפיעות על התהוות הפחד. פחד מושרש עלול להוביל ל"פוביה"- תגובה חריפה, מוגברת וקבועה לרעש. ברגע שנוצרה פוביה, ייתכן שסף הרגישות של החיה תהיה נמוכה כל כך שהיא תגיב באותו אופן באירועים שלפני כן לא היוו גורם ביצירת הפחד.
הבעיה הזאת נפוצה יותר אצל כלבים מאשר אצל חתולים. לפי מחקרים מסוימים עולה שיש גזעים החשופים לכך יותר, כמו קולי, רועה גרמני, ביגל ובאסט (בעיקר גזעי תצוגה ועבודה).
תגובה שלילית של הבעלים לרעשים, כמו עצבנות ואגרסיביות, עלולה להקרין ולתרום להתפתחות תגובה דומה אצל חיית המחמד. וכך גם להיפך, תגובה רגועה לרעש יכולה להקרין על תגובת החיה.
הסימנים הנפוצים לביטוי של פחד אצל חיית המחמד מתחלקים לסימנים גופניים וסימנים התנהגותיים. השינויים הגופניים יכולים להיות - אישונים מורחבים, חוסר תיאבון או אנורקסיה, ריור מוגבר או ליחה מוגברת, רעידות, שחרור ריחות בגלל ריקון בלוטות סירחון.
השינויים ההתנהגותיים יכולים להיות - מציאת מחבוא או מסתור (בעיקר אצל חתולים), עשיית צרכים מסביב לבית, ניסיון להימלט על ידי חפירה וכו', טיפוס על הקירות וזינוק על החלונות (בעיקר אצל חתולים), היצמדות לבעלים בצורה אובססיבית, חוסר משמעת, נביחות ויללות.
להלן דרכים למזעור התופעה. כמובן שהצלחת הטיפול תלויה בראש ובראשונה במעורבות הבעלים במקרה והזמן שהם יכולים להשקיע בטיפול, בחומרת הפחד ובתכיפות של התופעה.
טעות נפוצה מאוד היא מתן מילות עידוד כמו "זה בסדר". העידוד מתפרש אצל החיה כפרס על תגובתו ורק יעודד אותו להמשיך להגיב כך.  לחילופין, עונשים גם הם אינם רצויים כי הם עלולים רק לחזק את התגובה של החיה.
הטיפול מתחלק לשלושה מרכיבים עיקריים - שינוי סביבתי, התאמה התנהגותית וטיפול רפואי.

שינוי סביבתי:
כאשר משנים את הסביבה, יתכן ורמת החרדה של החיה תרד וזה עשוי להפחית את החשיפה של החיה לעוצמת הרעש. כדאי להעביר את החיה לחדר שהכי פחות חשוף לרעש כמו חדר אטום, מרתף, חדר ארונות וכו' (בעיקר אצל חתולים).
אפשרות נוספת זה הפעלת רעש שתפחית את עוצמת הרעש הבעייתי כמו לדוגמה, מייבש שיער, מזגן, טלוויזיה, רדיו וכו'.
יש לקוחות שדיווחו שפקקים באוזניים הצליחו להפחית בצורה משמעותית את התגובה לזיקוקים.
כאשר ידוע שהולך להיות רעש (כמו זיקוקים) מומלץ להתיש את החיה באמצעות פעילות גופנית (לחתולים זריקת עכברי משחק ולכלבים ריצה, זריקת מקלות וכדורים וכו') ואז כשישמע הרעש החיה תהייה עייפה והתגובה לרעש תהיה פחות חריפה. מחקרים אף מראים שהפעילות הגופנית מעלה את רמת הסרוטונין שגורמת לתחושת רוגע.
הדוגמה האישית שהבעלים נותנים לחיות שלהם מאוד חשובה ולכן חשוב להיות רגועים ולא עצבניים.
יצירת סביבה בריאה ומצב תזונתי טוב חשובים גם מכיוון שבעיות בריאותיות עלולות להגביר את רמת הסטרס ובכך להעצים תגובות לפחד.

התאמה התנהגותית:
יש מספר טכניקות לסיוע בתגובת החיה לרעש
1. תנאים סביבתיים מנוגדים- לשלב בין הגירוי השלילי המתקבל כתוצאה מהרעש הסביבתי וגירוי חיובי (תגמול). כמו לתת צ’ופר, משחק ו/או צעצוע כלשהו לחיה רק ממש לפני זיקוקים או רעמים ובמהלכם. כאשר מדובר בכלבים שנהנים מנסיעות ברכב אפשר להסיע אותם בסמוך לזיקוקים / רעמים ובמהלכם. באופן זה אחרי זמן מה ייתכן והחיה תקשר בין הגירוי השלילי והגירוי החיובי ותפתח דפוס התנהגות חיובי.
2. העלאת סף הרגישות (Desensitization) – על ידי חשיפת החיה בהדרגה לרעשים עולים, תגובת החיה תרד. תהליך זה יעיל בעיקר אצל כלבים ופחות אצל חתולים. שיטה אחת זה להשמיע C.D של זיקוקים, קולות נפץ, רעמים, וכו'. משמעים את הדיסק בווליום שעולה בהדרגה וחשוב מאוד לוודא שלא מתפתחת רגישות ו/או תגובת פחד כאשר משמיעים את הדיסק. כדאי לשלב עם זה את הטכניקות שלעיל, כמו משחק, התשה על ידי פעילות, מתן צ’ופר וכו', ולהעלות את עוצמת הקול בדיסק בפרק זמן של עד שנה. יש חיות המגיבות בפרק זמן קצר בהרבה.

טיפול תרופתי:
יש תרופות הנתונות סמוך לשעת המצוקה ויש הניתנות על בסיס קבוע.
ניתן לתת את התרופות שניתנות בסמוך לרעשים סביבתיים (כמו יום העצמאות, פורים, סופות רעמים וכו') על בסיס חד פעמי, מספר שעות לפני תחילת האירועים באישור רופא וטרינר. לדוגמא טיפול באמצעות ואליום, או תרופות מהרפואה המשלימה כמו פרחי באך, רגיעונים וכו'.
התרופות לטווח הארוך בדרך כלל ניתנות במשולב כדי להגדיל את האפקט של כל תרופה ובמקביל להוריד את המינון היחסי של כל תרופה כדי למנוע תופעת לוואי. תרופות לדוגמא הן אמיטריפטילין, ואליום, פרוזאק, פרוקסטין וקסנקס.
המלצה על טיפול תרופתי מתבססת על בדיקה גופנית מלאה של וטרינר ובדיקות מעבדה בסיסיות (כמו דם ושתן) והן דורשות מעקב רפואי צמוד במרפאה וטרינרית.