במהלך חייהם עוברים כלבים חיסונים וטיפולים מונעים רבים. מה הם בעצם המחלות שנגדם מחסנים? האם אתם יודעים מפני מה אתם מגנים על כלבכם? בכתבה הזאת תמצאו פירוט של המחלות אשר נגדם מחסנים, וטיפולים מונעים אחרים והסבר למה כל כך חשוב להקפיד על חיסונים בזמן.

חיסון משושה:
חיסון נגד 6 מחלות- הפטיטיס, כלבלבת, פארא-אינפלואנזה, פרוו-וירוס ושני סוגי לפטוספירה. אצל גורים צריך להתחיל לחסן מגיל 9 שבועות. החיסון ניתן 3 פעמים במרווחים של 3 שבועות זה מזה. בכלב בוגר מחסנים פעם בשנה. המחלות הללו נפוצות בעיקר אצל גורים, אך יכולים להשפיע על הכלב בכל גיל במידה והכלב אינו מחוסן.

הפטיטיס - דלקת בכבד כתוצאה מווירוס בשם אדנו-וירוס 2 . ההדבקה היא דרך מגע עם חיה נגועה והפרשותיה. זהו וירוס עמיד מאוד ולכן יש סכנה גם של העברת הווירוס ממקום למקום דרך אנשים, ציוד וכו' ולכן ההדבקה יכולה להתרחש בכל מקום, גם אם אין מגע ישיר עם חיה אחרת שנגועה. זהו וירוס המתפשט בכל הגוף ועלול לגרום לנזק ברקמות רבות, אך בעיקר בכבד. הדבר גורם לנמק ברקמת הכבד ודלקת כרונית. פגיעות נוספות כוללות את העיניים וכלי דם. הסימנים למחלה הם חום, שלשולים, הקאות, דלקת עיניים, שיעול, דלקת גרון ושקדים, שטפי דם פנימיים ולעיתים בעיות עצביות. יש מקרים שבהם המחלה גורמת למוות פתאומי תוך שעות מהופעת הסימנים. הטיפול במחלה כולל טיפול תרופתי לכבד אך יעילות התרופה מוגבלת. בנוסף יש צורך בהשלמת נוזלים עם אשלגן וסוכר ומתן טיפול אנטיביוטי מונע. כאשר יש שטפי דם לעיתים יש צורך בעירוי דם.

כלבלבת - או בשמה הרפואי דיסטמפר - היא מחלה ויראלית קשה המסוכנת מאוד ומידבקת. מכיוון שהמחלה עוברת בנשימה היא מידבקת במיוחד. הסימנים הכללים למחלה כוללים חום, חוסר תיאבון, מצב רוח ירוד והתייבשות. תסמינים אחרים הם הפרשות מהאף ומהעיניים, קשיי נשימה ושיעול כתוצאה מסיבוך בקטריאלי ודלקת ריאות, הקאות ושלשולים, דלקת מוח ודלקת בעמוד השדרה. תסמני הדלקת יכולים להיות פרכוסים, רעידות, סיבוב במעגלים, אפתיות, שינויי התנהגות, חוסר קואורדינציה ועוד. אין טיפול תרופתי למחלה, אלא כל מה שניתן לעשות זה לתת טיפול תומך בנוזלים וטיפול אנטיביוטי מונע כדי למנוע סיבוכים בקטריאליים. מקרי מוות נפוצים במחלה זו, בייחוד אצל גורים קטנים. אך ניתן גם להבריא ואין דרך לצפות זאת מראש. במקרים בהם יש פגיעה מוחית, גם לאחר ההבראה הנזק בלתי הפיך. במקרים כאלו לעיתים מומלץ לבצע המתת חסד למקרים קשים.

פארא-אינפלואנזה - המכונה "שפעת כלבים" היא מחלה ויראלית של דרכי נשימה עליונות ותחתונות והיא עוברת בנשימה. הסימנים כוללים שיעול, במיוחד בזמן מאמץ או התרגשות. המחלה עצמה אינה נחשבת מחלה קשה והיא עוברת לבד תוך 5-14 יום. אך לעיתים יתכן סיבוך עם מחלה בקטריאלית שמקשה על ההחלמה ואף מאריכה. מחלה בקטריאלית זו מהווה אחד הגורמים לשעלת (בשילוב עם מספר מחלות אחרות) וזוהי מחלת נשימה קשה יותר. בזמן המחלה צריך לתת טיפול אנטיביוטי מניעתי אך זה לעיתים לא לגמרי יעיל.

פארו-וירוס - היא מחלת גורים ידועה, בארץ היא הנפוצה ביותר. היא גורמת לדלקת מעיים חריפה. ההדבקה היא דרך מגע עם צואה (או משטח שבא במגע עם צואה) של כלב נגוע. זהו וירוס עמיד מאוד שיכול לשרוד מחוץ לגוף עד 7 חודשים והוא גם יכול לעבור דרך אנשים וציוד, לכן סכנת ההדבקה גבוהה מאוד. הווירוס גורם לנמק, לדימום במערכת העיכול ולמחסור בכדוריות דם לבנות (ולכן לירידה במערכת החיסונית). הסימנים הם שלשולים מלאים בדם או הפרשות דמיות ללא שלשול, הקאות, התייבשות, חוסר תאבון, אפתיות, תת חום, הלם כתוצאה מאיבוד דם מאסיבי ולעיתים בעיות לב. בנוסף לסכנת הסיבוך הרגילה של הדבקה בקטריאלית קיימת סכנה שחיידקים ורעלים ידלפו  דרך הרקמה הפגועה של מערכת העיכול אל מחזור הדם. המחלה לעיתים מסתיימת במוות אך בדרך כלל מחלימים ממנה אם נותנים טיפול תומך אינטנסיבי. הטיפול התומך כולל השלמת נוזלים ומלחים מאסיבית, אנטיביוטיקה מניעתית ובמקרה הצורך עירוי דם וטיפול בהלם זיהומי של מחזור הדם.

לפטוספירה 1 ו-2 - בניגוד למחלות הקודמות שהיו ויראליות, זוהי מחלה בקטריאלית. למרות שהמחלה אינה נפוצה בארץ, כן קיימים מקרי הדבקות. זאת מחלה קשה מאוד ומדבקת מאוד ולעיתים קטלנית גם לבני אדם. הבקטריה מהמחלה מופרשת בשתן גם חודשים - ואפילו שנים לאחר ההחלמה. ההדבקה נעשית דרך מגע עם עור פגוע או דברים שנחשפו לחיידק כמו אוכל, אדמה, צמחיה, מים וכו'. המחלה מועברת גם על ידי חיות בר, בעיקר מכרסמים. המחלה פוגעת בעיקר בכבד, כבד וכלי דם, אבל לא רק. הסימנים כוללים חום, חוסר תיאבון, מצב רוח ירוד, קושי בהליכה (כתוצאה מפגיעה בשרירים), שתן מוגבר או עצירות שתן, התייבשות, צהבת העור, שטפי דם תת עוריים, הקאה דמית, דימום בצואה, דימום מהאף ועוד פגיעות רבות בכל איברי הגוף. במצבים אקוטיים ייתכן מוות פתאומי. אחוזי ההחלמה מהמחלה הם גבוהים אך מדובר במחלה הגורמת סבל רב ולעיתים נגרם נזק כרוני לכליות. כמו בשאר המחלות, הטיפול הכללי כולל מתן נוזלים וטיפול נקודתי באיברים. מכיוון שהמחלה בקטריאלית, ניתן טיפול אנטיביוטי. כאמור, זוהי מחלה מדבקת לבני אדם אך טיפול זהיר בחיה ושימוש בכפפות בכלב אשר נגוע או אשר יש חשש שנדבק, תמנע את ההדבקה.

תולעת הפארק:
תולעת הפארק נגרמת מטפיל בשם ספירוצרקה לופי. הטפיל מועבר על ידי חיפושית זבל שהכלב בולע. זה קורה כאשר הכלב מרחרח או שאריות מזון, צואה וחומרים אורגנים אחרים שהחיפושית ניזונה מהם. הכלב בולע את החיפושית תוך שניה ובדרך כלל בלי שתשימו לב. החיפושיות נמצאות בכל מקום, בעיקר במקומות עם חול ומדשאות, אפילו בגינה הפרטית. זוהי מחלה מאוד נפוצה בארץ.
ברגע שמתגלים סימני המחלה, זוהי מחלה קשה מאוד ולעיתית קטלנית. עלול להיגרם נזק וקרעים בכלי הדם, פגיעה בעמוד השדרה ופגיעה וגידולים בוושט העשויים להיות ממאירים. סימנים נוספים למחלה כוללים הקאות, שלשולים, ריור, קשיי ליעה, הרזיה, וקשיי נשימה. לפעמים המחלה גורמת למוות פתאומי גם ללא סימנים מקדימים. ישנו טיפול מונע למחלה באמצעות זריקה כל שלושה חודשים. למה זה חשוב בעצם? יש החושבים שהווטרינר מנסה לעשות "קופה" על חשבון הלקוח, אבל יש סיבה מאוד מוצדקת לזריקה התקופתית. הזריקה היא בעצם טיפול מונע ואינו חיסון. משמעות הדבר שהיעילות שלה נגד המחלה היא רק כאשר הכלב כבר נדבק מהמחלה והוא אינו מגן על גופו לפני הדבקה. לטפיל הזה מחזור חיים ונדידה בגוף האורך כשלושה חודשים לפני שהסימנים מתחילים להופיע. בגלל הסימנים הקשים של המחלה, כדאי מאוד לטפל לפני הופעתם.
זריקה 4 פעמים בשנה אולי נשמע כמו הוצאה לא קטנה, אבל מניסיון אישי, מספיק לראות פעם אחת כלב שסובל מסימני תולעת הפארק כדי להבין שהמחיר אינו כל כך כבד.
הערה חשובה! כלבי קולי (בורדר קולי שחור לבן וכלבי "לאסי") וקולי מעורבים רגישים לתרופה ולכן הם אינם יכולים לקבל את הטיפול המונע ולא טיפול לאחר הופעת הסימנים. לכן חשוב מאוד לפקח על כלבים כאלה. מכיוון שקשה מאוד לפקח כל שניה איפה הכלב מרחרח, מומלץ לשים להם זמם בזמן טיולים ולהימנע מדשא וחול.

כלבת:
מחלה ויראלית מוכרת אשר קטלנית לכל חיה מקבוצת היונקים (פרט לעטלפים שהם נשאים בלבד). ההדבקה נעשית דרך נשיכה או מגע של רוק עם עור פגוע, לעיתים רחוקות גם שריטה. אמנם כלבת היא מחלה מאוד נדירה אך עם זאת הסכנה אמתית וקיימת. בארץ מחלת הכלבת נמצאת בעיקר באזורי הפריפריה אך לאחרונה שומעים על מקרים גם באזור מרכז הארץ. המחלה נמצאת בעיקר בחיות בר כמו שועלים ותנים ודרכם יכולים לעבור לחיות מבויתות. לאחרונה ישנם מקרים של כלבים וחיות משק שנדבקו. המחלה פוגעת במוח ולכן מתבטאת בפגיעה עצבית. כאשר הסימנים מופיעים ההחלמה בלתי אפשרית והמוות ודאי תוך מספר ימים מהופעת הסימנים. מכיוון שחיה נגועה לרוב נהיית תוקפנית, הסיכוי לנשיכה עולה. לאחר הנשיכה הסימנים יכולים להופיע בין מספר ימים עד מספר חודשים (תלוי בקרבה למוח). כאשר תקופת ההדבקה של חיה מדבקת כ-10 ימים לפני הופעת הסימנים. תחילה החיה מתנהגת מעט מוזר, הרפלקסים שלה נהיים איטיים, ויש לה טיקים ורעידות. אחר כך ההתנהגות מתקדמת להתנהגות תוקפנית "אכזרית", חוסר מנוחה, חוסר קואורדינציה וחוש התמצאות, או לחילופין התנהגות אפתית לחלוטין וחוסר תגובתיות. השלב הבא הוא פרכוסים ובסוף שיתוק שריר הנשימה הגורם למוות. בעל חיים שמפתח סימנים של המחלה מורדם בהקדם האפשרי. על אף שהמחלה נדירה, אסור לזלזל בה והחיסון נגד כלבת בארץ חובה לכל כלב על פי חוק, ובעליו של כלב אשר לא חיסן יישא בקנסות כבדים ומצטברים עד ביצוע החיסון. יש לבצע את החיסון הראשון בגיל 3-4 חודשים, ובמקביל לבצע החדרת שבב חד פעמית, ויש לחזור על החיסון כל שנה. ישנם חוקים רבים היכולים להביא להסגר ואף המתה של כלב, אך לא ארחיב כאן. כדי להימנע ממצבים כאלה יש לדאוג לחסן את הכלב, וכמו כן, לא לתת לו לשוטט לבד ולדאוג שיהיה קשור עם רצועה כך שלא תהיה סכנה שינשך חיות או אנשים או שיינשך על ידי כלבים אחרים. מומלץ לחסן חתולים המסתובבים בחוץ באזורים נגועים בכלבת או החשודים בכך, אך אין לכך חובה חוקית.

תולעי מעיים:
התולעים מועברות על ידי פרעושים. אצל גורים התולעים יכולות לגרום לתת תזונה, אנמיה, רזון וחוסר התפתחות. בדרך כלל אצל כלבים בוגרים התולעים אינן מזיקות אך יכולות לגורם לחוסר נוחות רבה ועלולות לעבור לבני אדם (ניתן למנוע הדבקה על ידי שטיפת ידיים). התולעים הנפוצות ביותר מזכירות גרגירי סומסום והפחות נפוצות נראות לעיתים כמו חוט עבה ומסולסל. גם אם אנכם רואים את התולעים זה לא אומר שהן אינן קיימות. מומלץ לתת טיפול מונע פעם בחצי שנה על ידי כדור ואם התולעים נראות יש לחזור על הטיפול לאחר 10 ימים. כמו כן יש לטפל בפרעושים כל חודש.

אימוץ כלב הוא דבר מבורך, אך חשוב להבין שזו מחויבות ארוכת טווח, של 10 שנים או יותר, וחייבים לקחת בחשבון את כל ההוצאות. גידול כלב זו השקעה רבה הן מבחינת זמן ואנרגיה והן מבחינה כספית. הקפדה על מתן חיסונים זה רק חלק מזה. אנא חישבו היטב האם אתם רוצים ויכולים לעמוד בזה לטווח הארוך.