מדריך למידה בנושא "חיות קטנות"

רשת פטביי הגדלה והמתפתחת מאפשרת לזכיינים מתאימים להצטרף לשורותיה.
לחץ כאן לפרטים נוספים על אפשרות הזיכיון. ליצירת קשר: franchise@petbuy.co.il

הוראות לאחזקת חיות קטנות בחנות חיות בארה"ב - אפשר ללמוד מהם

הבהרה: בפטביי לא מוכרים חיות קטנות או חיות מחמדבכלל, המדיניות שלנו דוגלת באי החזקה של חיות. המדריך נועד לשפר את ידיעותיהם של עובדים בחנויות שכן מחזיקות לטובת החיות המוחזקות בהן.

היכרות עם חיות קטנות

מליוני אמריקאים מחזיקים חיות קטנות כחיות מחמד. מכיוון שחיות קטנות נקנות סדרל כלל כחיית מחמד לילדים וצרכיהם אינם ידועים ללקוחות כמו אלה של חתולים וכלבים, חשוב במיוחד לתת מידע ללקוח על דרישות בריאות, נוחיות, השגחה, אכסון ומזון של חיית המחמד בטרם הרכישה.

למידת היעד
הפרק יקנה לך הבנה טובה יותר של רוב החיות הקטנות הנמכרות בחנויות חיות ויעלה את ביטחונך כאשר אתה מוכר חיות קטנות ומוצרים הקשורים אליהן. לאחר למידת המדריך הנ"ל תוכל לבצע את הדברים הבאים:
• בדיקת חיות קטנות ואבחון בעיות בריאות אפשריות.
• טיפול בחיות הקטנות שבחנותך.
• לנהל שיחה עם לקוחות לגבי הצרכים הבסיסיים של כל מין.
• להמליץ על ציוד ומוצרים נלווים לחיות קטנות.

בדיקה ראשונית/ מתמשכת
החיות הקטנות שאתה מחזיק במלאי צריכות להיות בריאות ובמצב פיזי טוב כאשר הן מגיעות אלייך. למרות שניתן להתייעץ או לקרוא לווטרינר, שמתמחה בחיות קטנות, לפי צורך, אתה הראשון לשים לב לבעיה כלשהי או התנהגות לא תקינה אצל החיות הקטנות ועלייך להעביר זאת למנהל החנות על מנת לנקוט בצעדים המתאימים. החיות הקטנות שאתה מוכר צריכות להיות ערניות, חברותיות ופעילות במהלך היום (למעט חיות ליליות כדוגמת אוגרים, גרבילים, צ'ינצ'ילות, קיפודים ופוסומי סוכר). הודע למנהל מיד אם אתה רואה בעל חיים מנומנם, נושם בכבדות או בקול, צולע, עם הפרשה מהעיניים, הפה או פי הטבעת, משלשל או עם רטיבות מתחת לזנב או שהפרווה במצב לא טוב. כדי להימנע מהעברת מחלות, בעלי חיים חדשים שמגיעים צריכים להיות מופרדים משאר בעלי החיים שבחנות, בעיקר אלו שמאותו מין. הקפד לשטוף את ידייך היטב בזמן ההתעסקות, האכלה ו/או ניקוי של בעלי החיים החדשים והישנים בחנות. העברת מחלות וטפילים בין בעלי חיים ובני אדם היא נדירה, יחד עם זאת עלייך לרחוץ את ידייך לאחר מגע עם בעלי החיים כאמצעי זהירות.

עיניים העיניים צריכות להיות נקיות ומבריקות, אישונים שווים. בדוק שאין הפרשות, נפיחות או חבלות. בעיה אפשרית - זיהום
אף וודא שאין סדקים או התגבשויות על האף. כמו כן, שאין הפרשות. בעיה אפשרית - זיהום
פה לא אמורים להיות פצעים או גלדים באזור הפה. בדוק שהפה נסגר כראוי ובצורה סימטרית ללא שיניים מזדקרות החוצה. ללא בליטות או נפיחות. בעיה אפשרית - זיהום או פציעה
אוזניים האוזניים צריכות להראות חלקות וללא אובדן שיער. תעלות האוזניים נקיות, ללא ריח או לכלוך, בעיקר בחמוסים וארנבים. בעיה אפשרית - זיהום או נגיעות של טפילי אוזניים.
פנים בדוק שהפנים ללא אובדן פרווה, פצעים או גלדים. בעיה אפשרית - זיהום או נגיעות של טפילים
צוואר/ חזה הפרווה צריכה להיות חלקה ללא קרחות. בעיה אפשרית - זיהום או נגיעות של טפילים
עורף/ גב בחן את הפרווה כדי לוודא שהיא נראית תקינה. העבר את היד בניגוד לכיוון הפרווה כדי לחפש פרעושים, קרציות או כינים. כינים (אשר נפוצות אצל קביות אבל לא מדבקות לבני אדם) נראות כמו גרגרי אורז קטנים. גרגירים שחורים בפרווה או פצעים, בליטות או גלדים יכולים להעיד על בעיה. בעיה אפשרית - טפילים חיצוניים או זיהום
שלד בדוק סימטריה משני צידי החזה, בלי בליטות או נפיחות. חפש כל חוסר נורמאליות בצורת השיער בחזה, רגליים או בטן, כולל מורסות או נגיעות של פרעושים, קרציות או כינים. נפיחות עלולה להצביע על טפילים פנימיים. בליטה קטנה קרוב למרכז הבטן עשויה להיות בקע. בעיה אפשרית - זיהום, שחין  טפילים פנימיים, שבר בטבור.
רגליים וכפות רגליים בחן את הפרווה והעור וחפש פצעים או בליטות, בעיקר בכריות כפות הרגליים. וודא שהבהונות קיימים ושבעל החיים נושא את משקל גופו באופן שווה על ארבעת רגליו. בעיה אפשרית - תנאי מחייה לא סניטרים, זיהום, פציעה או פגם.
זנב ואחוריים אצל זנים ארוכי זנב כמו גרבילים, וודא שהזנב לא שבור או חסר. וודא שאין הפרשות מאיבר המין (אצל נקבות) או רטיבות באזור פי הטבעת, במיוחד באוגרים. האזור מתחת לזנב צריך להראות נקי ונורמאלי ללא נפיחות או בליטות. בעיה אפשרית - פגם, פציעה, שלשול, זיהום או בעיה בריאותית.

זיהוי מחלות
עלייך להשגיח על בעלי החיים בחנותך על בסיס יום יומי על מנת לזהות כל סטייה מדפוסי ההתנהגות הרגילים. ערנותך עשויה לאפשר לך לזהות מחלה או פציעה בשלב מוקדם, לזהות ולבודד בעל חיים חולה על מנת שאחרים לא ידבקו או למנוע משבר או אפילו מוות של בעל החיים.

במה להתבונן
כחלק מתהליך הניקוי השגרתי, יש צורך לבחון את כל בעלי החיים. בחן בזהירות את מראה החיה, צריכת המים והאוכל, תדירות עשיית הצרכים (פעילות מעיים) ופרטים אחרים שעשויים להצביע על כך שהחיה צריכה תשומת לב מיידית. הרשימה הבאה היא של סממנים שצריך לבחון מדי יום:
• אכילה- צריכת מזון חיונית להתפתחות בעל החיים ולעמידותו בפני מחלות. כאשר בעלי החיים אוכלים מעט או בכלל לא, מצבם ידרדר במהירות אלא אם יש מישהו ששם לב מיד ופועל לטפל בזה. כלומר, מבחינתך, להודיע מיד למנהל. כדי למנוע שלשול ובעיות עיכול אחרות, אסור לתת לרוב בעלי החיים הקטנים שגילם פחות משלושה- ארבעה חודשים, מזון רטוב כגון ירקות. ניתן לתת כמות קטנה מאוד מידי פעם, לא יותר מפעם או פעמיים בשבוע.
• שתייה- ישנם מינים של בע"ח קטנים, כמו קביות וארנבים, ששותים הרבה מים. אחרים, כמו גרבילים ואוגרים, שותים מעט מאוד. ברר מה הנורמה אצל המינים הנמכרים בחנותך כדי שתדע להעריך האם בעלי החיים הקטנים בחנות שותים במידה המתאימה להם.
• מתן שתן- למרות שקשה לפקח על מתן שתן תקין או שינוי בצבע השתן, אלה עשויים להצביע על בעיות בריאותיות.
• צואה- שלשול, צואה דמית או כל שינוי אחר מצביעים על בעיה. צואה תקינה אצל רוב בעלי החיים הקטנים היא יבשה למדי ומגובשת לגללים קטנים בצורת אורז או כדור. עקוב אחר מצב הצואה, צבע וריח. דווח על כל שינוי למנהל שלך או לאחראי על הטיפול בבעלי החיים בחנות על מנת להחליט על טיפול מתאים היכול לכלול ביקור אצל הווטרינר.
הקאות, שיעול, התעטשויות, הפרשות מהאף, הפרשות מהעיניים-  סימפטומים אלו הם סימני אזהרה מיידיים המצביעים על אפשרות לתחילתה של מחלה או על מחלה בשלב מתקדם המצריכים בידוד מיידי ו/או טיפול.
• יציבה- בעלי חיים חולים נראים כפופים פעמים רבות. יציבה עלובה עלולה להצביע על בעיות בריאות קשות ועלולה להצריך בידוד מיידי של החיה ו/או טיפול. הקפד ליידע את מנהל החנות או את האחראי על הטיפול בבע"ח בחנות על כל בעיה.
• שינה- אוגרים, גרבילים, צ'ינצ'ילות, קיפודים ופוסומים הם חיות לילה ופעילים בעיקר בלילה. שאר בעלי החיים הקטנים ערים רוב שעות היום ומסווגים כיומיים. בעלי החיים צריכים להיות ערניים או ערים לגמרי כאשר מנקים את הכלובים שלהם, מאכילים אותם או מפריעים להם בכל דרך שהיא. הבא לתשומת ליבו המיידית של הממונה עלייך כל חיה אשר נראית מנומנמת (לא ערנית ולא סקרנית).

זיהוי טפילים פנימיים
טפילים פנימיים נדירים אצל בעלי חיים קטנים. הם קשים לזיהוי לעיתים קרובות אבל משאירים מספר סימנים נראים לעין. הטיפול צריך להינתן ע"י הווטרינר של החנות ברוב המקרים. אם אתה חושד בהימצאותם של טפילים פנימיים, הודע על כך מיד לממונה עלייך.
תולעת סיכה במכרסמים- תולעי סיכה (במעיים) נפוצות במכרסמים, בעיקר אוגרים. הן בדרך כלל לא ניתנות לאבחון.
תולעת עגולה- תולעים עגולות נצמדות לדופן המעי וניזונות מדם. הסימפטומים כוללים שלשול דמי וירידה במשקל.
תולעת סרט- תולעי סרט נמצאות בעיקר באוגרים ומדאיגות במיוחד מכיוון שזנים מסוימים מדבקים בני אדם.
קוקידיה – הרבה זנים של חיות קטנות יכולים להידבק בטפיל זה וארנבים רגישים לו במיוחד. סימני האזהרה כוללים שלשול, ירידה במשקל והתייבשות.
ג'יארדיה- טפיל מעיים זה יכול לגרום לשלשול כרוני ואיבוד משקל. יתכן ויהיה צורך במספר בדיקות צואה על מנת לאבחן אותו. טפיל זה מדאיג במיוחד מכיוון שכמו תולעת הסרט, הוא מדבק גם בני אדם.

מחלות והפרעות נפוצות
שלשול- אחת הבעיות היותר נפוצות בקרב בעלי חיים קטנים בעיקר באוגרים וחמוסים. שלשול יכול להיגרם מלחץ כאשר בעל החיים מגיע לראשונה לחנות, או על ידי טפיל או זיהום חיידקי. חפש רטיבות או פרווה מלוכלכת מתחת לזנב ו/או נפיחות או כל סממן אחר באזור הזה.
כלבלבת- מחלה נגיפית הקיימת רק בחמוסים מבין החיות הקטנות. כדי למנוע כלבלבת חמוסים מחוסנים, בדומה לחיסון הניתן לכלבים או לחתולים. רוב החמוסים מגיעים לחנות בגיל 8 שבועות בערך ואמורים להיות לאחר חיסון נגד כלבלבת אחד לפחות. זריקות דחף נוספות אמורות להינתן בסביבות גילאי 11 ו- 14 שבועות. חמוסים גם מקבלים חיסון נגד כלבת בסביבות גיל 16 שבועות. לאחר מכן חיסון נגד כלבלבת וכלבת ניתנים על בסיס שנתי. חפש אחר עיניים דומעות ואף דולף, הקאות, שלשולים, חום, חוסר תאבון ובמקרים קיצוניים פרכוסים.
לימפאדנופתיה- מחלה מדבקת מאוד הקיימת בעיקר בקביות ונגרמת מזיהום חיידקי. חפש אחר בליטות או כיבים מתחת ללסת התחתונה או בצוואר.
דלקת ריאות/ דלקת בדרכי הנשימה העליונות- דלקת היכולה להופיע בעיקר בחולדות אבל גם בארנבים, קביות וחמוסים. דלקת ריאות מופיעה בעקבות זיהום חיידקי או נגיפי בריאות. הטיפול באמצעות אנטיביוטיקה הניתנת ע"י וטרינר.
גזזת- נפוץ בעיקר בקרב קביות, ארנבים וצ'ינצ'ילות. גזזת היא מחלה פטרייתית והטיפול בה באמצעות משחה נגד פטריות הניתנת ע"י וטרינר. חפש קרחות או אובדן שיער, בעיקר בראש. הזיהום הזה מדבק לבני אדם, לכן שטוף ידיים ביסודיות לאחר טיפול בבע"ח שאתה חושד שהינו נגוע בגזזת.
משיכות באף- נפוץ בקרב ארנבים ונגרם ע"י זיהום חיידקי ו/או לחץ. חפש הפרשות מהעיניים ו/או האף.

בחירת חיית מחמד
בעלי חיים קטנים מהווים חיות מחמד נפלאות אבל לא כל המינים מתאימים לבעלים פוטנציאלים. כאשר עוזרים ללקוח לבחור חיית מחמד יש לשקול גורמים שונים כמו מזג החיה, גודל, התאמה לבית עם ילדים, גודל הכלוב והצרכים של החיה.

בנוסף למידע אחר לאורך מדריך זה, קווים כלליים לבחירת חיית מחמד כוללים:
• עכברים וחולדות מהווים חיות מחמד מצוינות לילדים מעל גיל 6 ולמבוגרים. חולדות בפרט חכמות מאוד ויכולות להיות חמודות מאוד, בניגוד להצגה השלילית שלהן בסרטים וסדרות טלוויזיה .
• אוגרים נבהלים בקלות ויכולים לנשוך כשהם מבוהלים ולכן מהווים חיות מחמד טובות יותר עבור ילדים מעל גיל 8. הם צריכים טיפול סבלני על מנת להפוך למבויתים. אוגרים ננסיים נוטים פחות לנשוך מהאוגרים הסוריים אבל הם זריזים מאוד וצריך להשגיח עליהם היטב כדי למנוע בריחה.
• גרבילים מתאימים במיוחד לילדים מעל גיל 8. בעוד שהם מאוד חברותיים ופחות נוטים לנשוך כשהם מבוהלים לעומת אוגרים, מהירותם עוזרת להם להימלט בקלות ולהימלט מתפיסה. הם נהנים במיוחד מחברת בני מינם ולכן מתאימים במיוחד ללקוחות המעוניינים לגדל יותר מחיה אחת ביחד.
• חזירי ים הם בחירה טובה כמעט לכולם, כולל ילדים צעירים עד גיל 4. הם נוטים לא לנשוך או לשרוט ובדרך כלל די מבויתים גם ללא תהליך ביות מכוון.
• צ'ינצ'ילות מומלצות לילדים רק מעל גיל 10. הן בדרך כלל לא אוהבות שמחזיקים או מלטפים אותן ומצריכות טיפול עדין. למרות שניתן לאלף אותן לשבת על בעליהן, הן מאוד פעילות ומעדיפות להתרוצץ סביב.
• ארנבים הם חיות מחמד מצוינות לילדים מגיל 7 והלאה, בעיקר ארנבים ננסיים. למרות שהם חברותיים הם יכולים לשרוט או לנשוך ומצריכים טיפול עדין של ילדים גדולים יותר כדי למנוע פציעות.
• חמוסים מתאימים בעיקר לילדים מעל גיל 9 או מבוגרים. הם מאוד שובבים, סקרנים ואנרגטיים. מכיוון שהם יכולים להיכנס למקומות מאוד צרים, צריך להיזהר מאוד כאשר מוציאים אותם מהכלוב. למרות שחמוסים יכולים להיות נשכנים כשהם צעירים, הם מהווים חיות מחמד מצוינות לאחר שמבייתים אותם. חמוסים אינם מכרסמים והם צריכים בדיקות שנתיות וחיסונים, להבדיל מחיות קטנות אחרות במדריך זה.
• קיפודים מצריכים טיפול עדין כדי לעזור להם להסתגל. הם טובים במיוחד לילדים מעל גיל 10 המעדיפים חיית מחמד שקטה יותר.
• פוסומי סוכר לא נחשבים בד"כ כחיית מחמד טובה לילדים מכיוון שהם צריכים השגחה וטיפול מיוחדים. הם חיים בטבע בלהקות וצריך להחזיק לפחות שניים מהם ביחד כדי שיארחו חברה אחד לשני.

היכרות עם עכברים

עכברים הם אחד מהמכרסמים הנפוצים ביותר על כדור הארץ. ביות עכברים קיים כבר אלפי שנים. עכבר בוגר שוקל כ- 28 גרם ואורכו כ-5 סנטימטרים.  בעכברים קל לטפל בעקרון. הם בדרך כלל בריאים לאורך תוחלת חייהם הצפויה להמשך כשנתיים ונוח להם בטמפרטורה המתאימה לבני אדם. בסביבות 18- 24 מעלות צלסיוס.

תנאי אכסון
עכברים צריכים להתגורר במתקנים חסיני הימלטות כמו אקווריום עם מכסה ננעל או כלוב עם סורגים צפופים. עכברים ועכברות צעירים צריכים להיות מופרדים על מנת למנוע רבייה לא מבוקרת או מכירה של עכברות הרות ללקוחות. עכברים יכולים להתרבות כבר בגיל 5-6 שבועות.
מצע- רוב המוצרים הקיימים מתאימים גם לעכברים. חומרים המשמשים כמצע צריכים להיות בעלי כושר ספיגה, נקיים וללא אבק. מומלץ להחליף חומרים אלו לפחות פעם בשבוע כדי להימנע מריחות ואדי אמוניה. לזכרים צריך להחליף לעיתים קרובות יותר מכיוון שריח השתן שלהם חזק יותר. אסור להשתמש בנסורת של עצי ארז מכיוון שריחם החזק עשוי לגרום לבעיות נשימה ו/או עיניים.
גלגל ריצה ומאורת שינה- יחידת האכסון צריכה להיות גדולה מספיק כדי שניתן יהיה לשים בה גלגל ריצה, כדי שהעכברים יוכלו לעסוק בפעילות גופנית מספקת, וכן אזור שינה נפרד שלפעמים נקרא "מאורת שינה". כדי למנוע פציעה של כפות הרגליים והזנבות מומלץ להשתמש בגלגל ריצה עשוי מתכת או פלסטיק קשה.

העברת החיה- בעלים רבים מתייחסים לעכברים כ"חיות כיס" ויישאו עכברים מבויתים בכיסם, פשוטו כמשמעו. כדי למנוע בריחה, המלץ תמיד לבעלים לשאת את העכברים בתיקי נשיאה המיועדים לחיות קטנות, מכירה אפשרית נוספת.

טיפול בקבוצה- כדי למנוע ריבים והפצה של מחלות או בעיות בריאות, המנע מלערבב בין עכברים חדשים המגיעים לחנות לבין בע"ח שכבר קיימים בחנות. המנע מצפיפות יתר והקפד להפריד בין זכרים לנקבות. לקוחות המעוניינים להרביע עכברים יכולים להחזיק זכר אחד עם כמה נקבות מכיוון שהן יעזרו אחת לשנייה בגידול הגורים החדשים הנקראים "ורודים".

האכלה ותזונה
אוכל- מכרסמים הם בעיקר אוכלי עשב. ישנן חברות רבות המייצרות אוכל למכרסמים ולחלקן אוכל המותאם ספציפית לעכברים. מזון כזה צריך להיות זמין לעכברים כל הזמן ובו אבני מינראליים המיועדים לשמירה על בריאות המכרסם וסידור השיניים החותכות. רק לעיתים רחוקות עכברים צריכים תוספות מזון אך לקוחות יכולים לתת לעכברים מידי פעם חתיכות קטנות מאוד (בגודל אפונה) של ירקות חיים ושטופים או דשא. כלי האוכל צריכים להיות עשויים מקרמיקה או פלסטיק קשיח.
חטיפים- לעכברים ושאר המכרסמים יש שיניים קדמיות הנקראות שיניים חותכות והן גדלות בהתמדה לכל אורך חייהם. כדי לשמור על השיניים קצרות מומלץ לתת להם עץ קשה וחטיפים קשים ללעיסה.
מים- מים טריים צריכים להינתן מידי יום. בקבוקי מים עם קשית הם המועדפים על מנת למנוע שפיכה של המים או זיהומם על ידי הצרכים. יש לנקות את פנים הבקבוקים ע"י השרייתם במלבין בריכוז 10% למשך 10 דקות מידי שבועיים- שלושה. לאחר מכן יש לרחוץ אותם היטב עם סבון ומברשת לבקבוקים. צריך להחליף את הבקבוקים כל חצי שנה.

היכרות עם חולדות

חולדות ועכברים מסווגים באותו מעמד ואותה משפחה ודומים בהופעתם. חולדות מחמד גדולות בהרבה מהעכבר הביתי הנפוץ כאשר זכר בוגר מגיע למשקל של 397 גרמים ויותר. תוחלת החיים של חולדות היא בין שנתיים לשלוש וחצי שנים. חולדות הן חיות חכמות וניתן לביית אותן בקלות. הן חברותיות וניתן לגדלן בקבוצות והן מהוות חיות מחמד מצוינות עבור רוב הילדים והמבוגרים. למעשה, הן המכרסם היחיד שנראה שמזהה את בעליו.

תנאי אכסון
כמו עכברים, חולדות צריכות להיות במתקן חסין בריחות. כדי לאפשר אוורור רב מומלץ להשתמש בכלוב עם סורגים צפופים. הקפד להמליץ על מתקן בעל מרחב רב המאפשר תנועה רבה כגון כלוב גדול בעל הרבה מפלסים. זכרים ונקבות צריכים להיות מופרדים כדי להימנע מרבייה לא רצויה וכדי להבטיח שלקוחות לא מקבלים נקבה בהריון. חולדות יכולות להתרבות מגיל 5-6 שבועות.
מצע- רוב המצעים הקיימים, למעט נסורת מעץ ארז, יכולים לשמש חולדות. מצע צריך להיות סופג, נקי ונטול אבק. צריך להחליף את המצע לפחות פעם בשבוע למניעת ריחות והצטברות של אדי אמוניה. לזכרים ייתכן ויהיה צורך להחליף לעיתים תכופות יותר מכיוון שריח השתן שלהם חזק יותר.
גלגל ריצה ומאורת שינה- יחידת האכסון צריכה להיות גדולה מספיק כדי שניתן יהיה לשים בה גלגל ריצה, כדי שהחולדות יוכלו לעסוק בפעילות גופנית מספקת, וכן כדי להכיל אזור שינה נפרד. כדי למנוע פציעה של כפות הרגליים והזנבות מומלץ להשתמש בגלגל ריצה עשוי מפלסטיק קשה.

העברת החיה- כדי למנוע בריחה עלייך להמליץ לבעלים לא לשאת חולדות בכיסם אלא אם הן רתומות היטב לרתמה ורצועה. מנשאים המותאמים במיוחד לחיות מחמד קטנות מומלצים יותר ומהווים הזדמנות טובה למכירה נוספת.

טיפול בקבוצה- הכנסת חולדות חדשות לקבוצות קיימות עלולה ליצור ריבים העלולים להסתיים בפציעות ואף במוות. המנע מצפיפות יתר ביחידות האכסון.

האכלה ותזונה
אוכל- מכרסמים הם בעיקר אוכלי עשב. ישנן חברות רבות המייצרות אוכל למכרסמים ולחלקן אוכל המותאם ספציפית לחולדות. מזון כזה צריך להיות זמין לחולדות כל הזמן ובו אבני מינראליים המיועדים לשמירה על בריאות המכרסם וסידור השיניים החותכות. רק לעיתים רחוקות חולדות צריכות תוספות מזון אך לקוחות יכולים לתת לחולדות מידי פעם חתיכות קטנות מאוד (בגודל אפונה) של ירקות חיים ושטופים או דשא. כלי האוכל צריכים להיות עשויים מקרמיקה או פלסטיק קשיח.
חטיפים- כמו למכרסמים אחרים, לחולדות שיניים קדמיות הגדלות לכל אורך חייהם. כדי לשמור על השיניים קצרות מומלץ לתת להן עץ קשה וחטיפים קשים ללעיסה.
מים- מים טריים צריכים להינתן מידי יום. בקבוקי מים עם קשית הם המועדפים על מנת למנוע שפיכה של המים או זיהומם על ידי צרכיהם. יש לנקות את פנים הבקבוקים ע"י השרייתם במלבין בריכוז 10% למשך 10 דקות מידי שבועיים- שלושה. לאחר מכן יש לרחוץ אותם היטב עם סבון ומברשת לבקבוקים. צריך להחליף את הבקבוקים כל חצי שנה.

זיהוי מינים נפוצים
מוצאן של החולדות המבויתות הוא בעיקר מהחולדה הנורווגית (או החומה) ומהחולדה השחורה. ידוע על מעל 30 צבעים ו/או דוגמאות אצל חולדות כאשר הכי נפוצים בחנויות הן בעלות צבע אחיד או בעלות שני צבעים. חולדות מבויתות שונות נחשבות לסוגים שונים מאותו גזע ולא לגזעים שונים. מונחים נפוצים המתארים את מגוון החולדות האפשרי הם:
• סטנדרטי- פרווה אחידה.
• רקס- פרווה מקורזלת.
• קירח- ללא פרווה בכלל.
• סאטן- פרווה ארוכה, דקה ומבריקה.
• דמבו- אוזניים גדולות בצידי הראש.
• חסר זנב- ללא זנב.

היכרות עם אוגרים

אוגרים הם חיות ליליות, כלומר הם פעילים בלילה ונחים במהלך היום. הם מעדיפים סביבה קרירה וללא לחות. קור מוגזם עלול לגרום להם להיכנס לשנת חורף. טמפרטורת החדר המומלצת היא 18- 24 מעלות צלזיוס.  התגובה הראשונית של רוב האוגרים, כאשר מעירים או מרימים אותם בפתאומיות, תהיה לנשוך. לפני שאתה מתעסק עם האוגרים שבחנותך וודא שהם ערים לגמרי. כדי לרכוש את אמונם, בהתחלה החזק אותם למספר שניות בלבד. וודא שהם רואים בך חבר ולא איום על ביטחונם. תוחלת החיים הממוצעת של אוגרים היא 3 שנים. ישנם שני זנים של אוגרים אשר נפוצים בתעשיית חיות המחמד. האוגר הסורי הגדול המוכר לרוב הלקוחות ומגיע לאורך של 10 או 13 סנטימטרים. הננסיים כוללים מספר קטגוריות והם מגיעים לאורך  של 5-7 סנטימטרים לכל היותר. בנוסף לשוני בגודל, האוגרים הננסיים הם חברותיים יותר ויכולים לחיות בזוגות ואף בקבוצות. את האוגרים הסורים ניתן להחזיק ביחד כשהם קטנים אבל חייבים להפריד בניהם בסביבות גיל 8 שבועות כדי למנוע קטטות שיכולות להסתיים בפציעות או מוות. מאפיין ייחודי לאוגרים הוא כיסים פנימיים בלחיים המאפשר בטבע לאגור זרעים ומזון אחר במהלך הלילה. ברגע שהכיסים מלאים, אוגרים בטבע חוזרים אל המאורה שלהם ומרוקנים את המזון בתא המיועד לכך. כתוצאה מאינסטינקט זה, אוגרי מחמד עשויים להחביא מזון בשטח יחידת האכסון שלהם.

תנאי אכסון
אוגרים צריכים להתגורר במתקנים חסיני הימלטות. בין האפשרויות אקווריום עם מכסה ננעל, כלוב עם סורגים צפופים או יחידת אכסון מפלסטיק המיועדת לאוגרים. אוגרים אוהבים מנהרות ומפלסים שונים. יש לחטא את יחידת האכסון לפחות פעם בשבוע. עקב אופיים המתבודד ומזגם התוקפני כלפי בני מינם, יש להחזיק אוגרים סורים בוגרים (הן את הסוג הרגיל והן את הסוג הדובי) בנפרד אחד מהשני, למרות שאת רוב המינים הננסיים ניתן להחזיק בזוגות או בקבוצות. כאשר מזווגים אוגרים סוריים יש לשים את הזכר ביחידת האכסון של הנקבה ולהוציאו מיד בתום ההזדווגות על מנת למנוע פציעות.
מצע- אוגרים מעדיפים שכבה עבה של מצע. רוב המצעים הקיימים, למעט נסורת מעץ ארז, יכולים לשמש אוגרים. מצע צריך להיות סופג, נקי ונטול אבק. אוגרים אוהבים לרפד את איזור השינה שלהם במצע רך אשר ניתן למכור בנפרד מהמצע הרגיל. מומלץ להחליף את המצעים לעיתים תכופות למניעת ריחות והצטברות של אדי אמוניה. ניתן לאמן אוגרים להשתמש בארגז לעשיית צרכים, אותו יש להחליף לפחות פעמיים בשבוע ואז ניתן להחליף את שאר המצע בכלוב רק פעם בשבוע או שבועיים, תלוי בגודל הכלוב ובנכונות האוגר להשתמש בארגז צרכים.
גלגל ריצה וכדורים- אוגרים צריכים גלגל ריצה על מנת לשרוף אנרגיה ומשקל עודפים. גלגלים צריכים להיות חלק סטנדרטי מיחידת האכסון המוצעת למכירה לאוגרים. כדי למנוע פציעה של כפות הרגליים מומלץ להשתמש בגלגל ריצה עשוי ממתכת או מפלסטיק קשה. כדורי פלסטיק הגדולים מספיק כדי להכיל אוגר יכולים לספק גם כן בילוי מתאים והתעמלות מחוץ לכלוב. כדורים אלו מהווים מכירה נוספת מצוינת עבור לקוחות הרוצים לאפשר לחיית המחמד שלהם לנוע יותר בחופשיות מחוץ לכלוב.

העברת החיה- אסור לאפשר לאוגרים לשוטט בחופשיות מכיוון שקשה מאוד ללכוד אותם והם יכולים להיות הרסניים לריהוט, חוטי חשמל וכדומה. עקב אינסטינקט הכרסום שלהם, המלץ תמיד לבעלים לשאת את האוגרים במתקני נשיאה המיועדים לחיות קטנות.

טיפול בקבוצה- בדרך כלל ניתן להחזיק ביחד לזמן קצר אוגרים סורים צעירים (רגילים ודוביים) מאותה המלטה. צריך להפרידם לפני גיל 8 שבועות כדי למנוע פציעות. ללא קשר לסוג האוגר, אין להכניס אוגרים חדשים עם אוגרים ותיקים בחנות בשום גיל. ריחות חדשים יגרמו לדיירים הותיקים להילחם על מנת להגן על הטריטוריה שלהם והדבר עלול להסתיים בפציעות או במוות. אוגרים חדשים גם עלולים לשאת מחלות או בעיות אחרות.

האכלה ותזונה
אוכל- מכרסמים הם בעיקר אוכלי עשב. ישנן חברות רבות המייצרות אוכל למכרסמים ולחלקן אוכל המותאם ספציפית לאוגרים. מזון שכזה צריך להיות זמין לאוגרים כל הזמן ובו אבני מינראליים המיועדים לשמירה על בריאות המכרסם וסידור השיניים החותכות. ניתן לתת מידי פעם חתיכות בגודל אפונה של ירקות חיים אותם יש לשטוף כדי להסיר שאריות של טפילים. שינויים פתאומיים בתזונה או יותר מידי ירקות יכולים לגרום לשלשול או בעיות עיכול אחרות. השתמש בכלי אוכל עשויים מקרמיקה או פלסטיק קשיח ובדוק סימני כרסום לעיתים קרובות.
חטיפים- כמו כל המכרסמים אחרים, אוגרים צריכים ללעוס חפצים קשים כדי לספק את יצר הכרסום שלהם וכדי לשמור על שיניהם הקדמיות גזוזות. חתיכות עץ ושאר חטיפים קשים צריכים להיות זמינים כל הזמן.
מים- מים טריים צריכים להינתן מידי יום. בקבוקי מים עם קשית הם המועדפים על מנת למנוע שפיכה של המים או זיהומם על ידי צרכיהם. יש לנקות את פנים הבקבוקים ע"י השרייתם במלבין בריכוז 10% למשך 10 דקות מידי שבועיים- שלושה. לאחר מכן יש לרחוץ אותם היטב עם סבון ומברשת לבקבוקים. צריך להחליף את הבקבוקים כל חצי שנה.

בעיות בריאות ספציפיות
זנב רטוב כתוצאה משלשול הנגרם ממתח הוא בעיה נפוצה בעיקר אצל אוגרים צעירים. אוגרי רבים נושאים לעיתים קרובות או באים במגע עם האורגניזם אך חולים לעיתים רחוקות מכיוון שמערכת החיסון שלהם בשלה יותר והם פחות לחוצים. בדרך כלל לפחות שני אורגניזמים מעורבים, אחד שנמצא בעיקר בתוך התא ולא ניתן לאתרו או להשמידו בקלות והשני הוא חיידק האי קולי.
מה לחפש- זנב רטוב כתוצאה מלכלוך ו/או רטיבות מתחת לזנב או באזור הזנב. לא ניתן לאתר זנב רטוב כאשר מתבוננים באוגר מלמעלה. בדוק אוגרים חדשים לעיתים קרובות. בודד מיידית אוגרים נגועים והוצא מתצוגה את שאר האוגרים מאותה קבוצה. אוגרים נגועים צריכים להיות בסביבה חמה יותר והרחק מאוגרים אחרים.
מניעה- כדי להפחית מתח, אסוף ופרוק משלוחים חדשים במהירות. לעולם על תניח אוגרים חדשים ליד ותיקים. אם ניתן, הקפד לשים אוגרים חדשים במקום חשוך ושקט.
אם ניתן, יש להאכיל אוגרים חדשים במזון אליו הם רגילים למשך כמה ימים. אם יש צורך להעבירם למזון אחר, ערבב את הישן עם החדש למשך שבוע או יותר על מנת להקל על תהליך ההסתגלות. לפני הגעת משלוח חדש של אוגרים, חטא ביסודיות את כל הכלובים והכלים ע"י השרייתם בתמיסת מלבין בריכוז 10% למשך עשר דקות, לאחר מכן שפשף היטב עם סבון ושטוף ביסודיות עד להסרת כל המלבין והסבון מהכול. יש להחליף את המצעים בכלובים לעיתים קרובות, בדרך כלל פעמיים בשבוע. מיכלים או כלובים בהם יותר מ-3 אוגרים צריכים להיות בנפח של 38 ליטרים .
טיפול- כל האוגרים הנגועים צריכים לקבל טיפול אנטיביוטי, לכן דווח לאחראי עם קיים חשד לזנב רטוב. עד להגעתו של ווטרינר מומחה לחיות קטנות, החלף את המים של אוגרים נגועים בתמיסת אלקטרוליטיים כדי למנוע איבוד אשלגן ונתרן. הצע כמויות קטנות של מזון יבש, עדיף קוביות מלחים והחלף את המצע לעיתים תכופות כדי למנוע לכלוך. הקפד לרחוץ את ידייך היטב לאחר מגע עם אוגרים בעלי זנב רטוב.

זיהוי מינים נפוצים
• אוגר סורי (מוזהב)- האוגר הסורי הוא מין שיובא לארה"ב בשנת 1938 כחיית מעבדה ובמהרה אומץ כחיית מחמד. כיום, מעל 1.3 מיליון אוגרים מוחזקים בארה"ב כחיות מחמד. בחנויות החיות מוחזקים בעיקר מגוון אוגרים סורים כגון:
• מוזהב- חום מוזהב עם בטן בהירה יותר .
• מקושט- פרווה קצרה הקיימת במגוון צבעים בניהם, חום כהה, חום, שחור ולבן.
• דובון- פרווה ארוכה במגוון צבעים.
• דובי- אוגר גדול יותר עם פרווה קצרה במגוון צבעים כולל שחור דובי, כחול דובי (גוון אפור) או דב פנדה (שחור ולבן).
• אוגר ננסי- ישנם שלושה סוגים נפוצים של אוגרים ננסיים בתעשיית חיות המחמד, האוגר הסבירי הוא הפופולארי ביותר. למרות שהם קטנים יותר הם מראים את כל הסממנים של קרוביהם הסורים אם כי הם נוטים פחות לנשוך. ברוב המקרים אוגרים ננסיים יכולים לחיות בזוגות או בקבוצות.

היכרות עם גרבילים

גרבילים הם חיות חברותיות ונהנים לחיות בלהקות. כחיות פרא, גרבילים משתפים פעולה באיסוף מזון שיספיק לחודשי החורף ונשארים במאורה עד בוא האביב. גרבילים מונגולים חיים בטבע בסביבה יבשה וצחיחה באזור אסיה כאשר הלחות היחידה שקיימת היא טל בבוקר על צמחים וזרעים. כתוצאה מכך הם פיתחו מערכת עיכול המשתמשת במים בצורה כה יעילה עד שכמות מועטה בלבד של שתן מרוכז וצואה יבשה נפלטת. ישנם גרבילים הנהנים מאמבטיה מזדמנת של חול, אותה ניתן לספק על ידי הנחת חול מסחרי המיועד לצ'ינצ'ילות בתיבה המיועדת למטרה זו בתוך יחידת האכסון. חלק מהגרבילים מועדים להתקפי אפילפסיה. התקפים אלו הם קצרים וללא השפעות נראות לעין. המנע מלהרים גרבילים מקצה זנבם. שלא כמו אצל לטאות, גרבילים לא יכולים להצמיח זנב חדש במידה והנוכחי ניתק. למרות שניתן להרים גרבילים מבסיס הזנב, בטוח יותר להרימם מהגוף עצמו.

תנאי אכסון
גרבילים צריכים להתגורר במתקנים חסיני הימלטות, אקווריום עם מכסה ננעל או כלוב עם סורגים צפופים. אסור לשים אותם ביחידת אכסון מפלסטיק מכיוון שהם יכרסמו את דרכם החוצה במהירות.
מצע- ניתן להשתמש ברוב המוצרים הקיימים (למעט נסורת של עצי ארז). חומרים המשמשים כמצע צריכים להיות בעלי כושר ספיגה, נקיים וללא אבק. מומלץ להחליף חומרים אלו לעיתים תכופות (בערך פעם בשבוע) כדי למנוע הצטברות פסולת ואדי אמוניה.
גלגל ריצה ומאורת שינה- יחידת האכסון צריכה להיות גדולה מספיק כדי שניתן יהיה לשים בה גלגל ריצה, כדי שהגרבילים יוכלו לעסוק בפעילות גופנית מספקת, וכן אזור נפרד לשינה ולתחושת בטחון שלפעמים נקרא מאורת שינה. כדי למנוע פציעה של כפות הרגליים והזנבות מומלץ להשתמש בגלגל ריצה עשוי מתכת או פלסטיק קשה, למרות שיתכן שגרבילים יכרסמו גלגל מפלסטיק.

העברת החיה- בעלים רבים מתייחסים לגרבילים כחיות כיס אבל הם הפעילים ביותר מבין המכרסמים המוחזקים בשבי ויכולים לרוץ מהר מאוד. כדי למנוע בריחה, עודד את הבעלים לרכוש תיקי נשיאה המיועדים לחיות קטנות.

טיפול בקבוצה- כדי למנוע ריבים והפצה של מחלות או בעיות בריאות, המנע מלערבב בין גרבילים חדשים המגיעים לחנות לבין קבוצות גרבילים שכבר קיימות בחנות.

האכלה ותזונה
אוכל- מכרסמים הם בעיקר אוכלי עשב. ישנן חברות רבות המייצרות אוכל למכרסמים ולחלקן אוכל המותאם ספציפית לגרבילים. מזון שכזה צריך להיות זמין לגרבילים כל הזמן ובו אבני מינראליים המיועדים לשמירה על בריאות המכרסם וסידור השיניים החותכות. תמיד מומלץ להשתמש בכלי אוכל עשויים מקרמיקה או פלסטיק קשיח.
חטיפים- כמו מכרסמים אחרים, גרבילים צריכים עץ קשה וחטיפים קשים ללעיסה כדי לשמור על שיניים קדמיות קצרות ולפריקת אנרגיה עודפת.
מים- מים טריים צריכים להינתן מידי יום. בקבוקי מים עם קשית הם המועדפים על מנת למנוע שפיכה של המים או זיהומם על ידי צרכיהם. יש לנקות את פנים הבקבוקים ע"י השרייתם במלבין בריכוז 10% למשך 10 דקות מידי שבועיים- שלושה. לאחר מכן יש לרחוץ אותם היטב עם סבון ומברשת לבקבוקים. צריך להחליף את הבקבוקים כל חצי שנה.

היכרות עם חזירי ים (קביות)

חזירי הים הדרום אמריקאים או הקביות בשמם הנוסף והנפוץ הינם קרובי משפחה של הצ'ינצ'ילות. הם יכולים להפוך בקלות לחיות מחמד שופעות אהבה המזהות בקלות את קול צעדיו וקולו של בעליהם . כמו הצ'ינצ'ילות, מקורם בהרי האנדים. חזירי הים קיימים בשבי כבר 3,000 שנה ושימשו כמזון בשבטים אינדיאנים מסוימים בדרום אמריקה. חזירי ים הם חיות חברותיות מאוד. הם מאוד מבויתים ויכולים לפתח קשר חזק עם בעליהן. תוחלת חייהם הארוכה יחסית (8 שנים אם כי 5-6 שנים יותר נפוץ) מעלה את הפופולאריות שלהם כחיות מחמד. למרות שמם, חזירי ים הם מכרסמים ולא חזירים.

תנאי אכסון
חזירי ים צריכים לשכון באקווריום או כלוב עם תחתית חלקה מכיוון שהם נוטים להתקפי פאניקה ותחתית משורגת יכולה לגרום לפציעה של כפות הרגליים שלהם. את חזירי ים כדאי לאכסן בכלובים גדולים כדי להימנע מצפיפות יתר. בניגוד למכרסמים אחרים, חזירי ים בדרך כלל לא טובים בטיפוס ולכן אין צורך במכסה באקווריום גבוה אלא כהגנה מחיות מחמד אחרות.
מצע- רוב המוצרים הקיימים (למעט נסורת של עצי ארז) מתאימים לחזירי ים. חול חתולים או קלחי תירס טחונים אסורים לשימוש מכיוון שחזירי הים יכולים לאכול אותם וגם הגרגר הקטן ביותר יכול להידבק לפתח איברי המין שלהם וליצור חסימה.

האכלה ותזונה
אוכל- כמו אצל אוגרים, חזירי ים אינם מייצרים ויטמין סי בעצמם. ללא הרמה המתאימה של ויטמין זה, חזירי הים יפתחו צפדינה ובעקבותיה שיתוק. למרות שתערובות מזון לארנבים נראות זהות לאלו של חזירי הים, הן אינן מכילות ויטמין סי ולכן אין לתת אותן לחזירי ים. חזירי ים הם צמחוניים ויש להאכילם בתערובות מזון מותאמות לחזירי ים ועשירים בוויטמין סי. מכיוון שרמת ויטמין סי בגופם יורדת בהתמדה, צריך גם לפזר תוספת אבקת ויטמין סי על המזון שלהם בעיקר אם אתה חושד שהתזונה שלהם נצברה לזמן ממושך. ירקות ירוקים כהים כמו כרוב מספקים גם הם תוספת ויטמין סי. חציר טימותי צריך להיות חלק מתזונתם היומית גם כן. קערות המזון צריכות להיות כבדות וכדאי שיהיו עשויות מקרמיקה. את הקערות צריך לרחוץ במים וסבון פעמיים- שלוש בשבוע כדי למנוע זיהום מצואה.
חטיפים- כמו מכרסמים אחרים, חזירי ים צריכים עץ קשה וחטיפים קשים ללעיסה כדי לשמור על השיניים הקדמיות במצב טוב. צריך לספק להם גם חטיפים המכילים ויטמין סי.
מים- מים טריים צריכים להינתן מידי יום בבקבוקי מים גדולים עם קשית כדי למנוע שפיכה של המים או זיהומם. יש להקפיד לנקות את הצינורות משאריות מזון ופסולת אחרת. חזירי ים צורכים כמויות מים גדולות ויש צורך בבקבוקי מים גדולים כדי לספק להם כמויות אלה. יש לנקות את פנים הבקבוקים ע"י השרייתם במלבין בריכוז 10% למשך 10 דקות מידי שבועיים- שלושה. לאחר מכן יש לרחוץ אותם היטב עם סבון ומברשת לבקבוקים. צריך להחליף את הבקבוקים כל חצי שנה.

זיהוי מינים נפוצים
יש בערך תריסר מינים נפוצים של חזירי ים הקיימים במגוון צבעים וסוגי פרווה. המינים הנפוצים ביותר בחנויות החיות כוללים:
• אמריקאי- בעל פרווה קצרה, שטוחה ומבריקה.
• אביסיני – בעל פרווה קצרה ומסולסלת.
• פרואני- בעל פרווה ארוכה וחלקה אשר מתפצלת מעצמה במרכז הגב.
• מצויץ- בעל פרווה קצרה וחלקה על כל הגוף עם מערבולת שיער בקודקוד.
• דובוני- בעל פרווה קצרה, סמיכה ומקורזלת היוצרת מראה פלומתי.
• משיי- בעל פרווה ארוכה ורכה שמתפצלת מאזור הראש במקום מהגב כמו בדרך כלל.
• כחוש- חזיר ים נטול פרווה כמעט לחלוטין עם פלומה על הראש וכפות הרגליים.

היכרות עם צ'ינצ'ילות

כמו חזירי הים, מקורם של הצ'ינצ'ילות הוא בהרי האנדים בדרום אמריקה שם הם חיו בקבוצות גדולות. לאחר שנוצלו בהיקף רחב בשל פרוותם, הצ'ינצ'ילות כמעט נכחדו בטבע. מספר פרטים הובאו לארה"ב בשנת 1923 על ידי מהנדס אמריקאי ורוב צ'ינצ'ילות המחמד כיום הן צאצאים של קבוצה זו. בעזרת טיפול הולם, תנאים סניטרים וסביבה מתאימה צ'ינצ'ילות יכולות לחיות חיים ארוכים ובריאים (עד 20 שנים אם כי 10-15 יותר נפוץ). צ'ינצ'ילות מעדיפות שלא יחזיקו אותן למרות שניתן להרגיל אותן לשבת על כף היד, הזרוע או הכתף וללטפן בעדינות. התעסקות מרובה עלולה לגרום לאובדן פרווה (המכונה גם מעידה). צ'ינצ'ילות נהנות מאמבטיית חול יומית, עם חול מסחרי המיועד למטרה זו, השומרת על פרוותם במצב מיטבי.

תנאי אכסון
כלוב עם סורגים (בגודל מינימום של 60 אורך X 60 רוחב X 120 גובה) עם רצפות חלקות ומספר מפלסים הוא האפשרות המועדפת להחזקת צ'ינצ'ילות מכיוון שהן צריכות אוורור רב וטמפרטורה קרירה (מתחת ל- 27 מעלות צלסיוס). כלובים המיועדים לחזירי ים יכולים להתאים גם כן. ארגז חול צריך להיות חלק מיחידת האכסון על מנת לספק להן את אמבטיית החול היומית שלהן. הארגז צריך להיות ממוקם רחוק מאזור האוכל ועשיית הצרכים כדי למנוע את זיהומו.
מצע- רוב המוצרים הקיימים (למעט נסורת של עצי ארז) המתאימים לחיות קטנות יכולים לשמש עבור צ'ינצ'ילות.
גלגל ריצה- ישנן צ'ינצ'ילות הנהנות משימוש בגלגל ריצה גדול. כדי למנוע פציעה של כפות הרגליים והזנבות מומלץ להשתמש בגלגל ריצה עשוי מתכת או פלסטיק קשה.

האכלה ותזונה
אוכל- צ'ינצ'ילות בעיקר אוכלות עשב. קיים אוכל מסחרי המיועד לצ'ינצ'ילות ומספק את כל המרכיבים התזונתיים הדרושים להן. חציר טימותי עשיר בסיבים תזונתיים צריך להינתן מידי יום.
חטיפים- צ'ינצ'ילות אוהבות ירקות ירוקים וגזר. עץ קשה וחטיפים קשים ללעיסה חשובים גם הם כדי לשמור על שיניים קדמיות מסודרות ועל מנת שלא יגדלו יותר מידי. פירות יבשים, בעיקר צימוקים, הם חטיפים אהובים במיוחד (בכמות קטנה, לא יותר מ 2-3 צימוקים פעמיים בשבוע).
מים- מים טריים צריכים להינתן מידי יום. בקבוקי מים עם קשית הם המועדפים על מנת למנוע שפיכה של המים או זיהומם עם צרכים. יש להקפיד לנקות את הקשית משאריות מזון וחפצים אחרים. יש לנקות את פנים הבקבוקים ע"י השרייתם במלבין בריכוז 10% למשך 10 דקות מידי שבועיים- שלושה. לאחר מכן יש לרחוץ אותם היטב עם סבון ומברשת לבקבוקים. צריך להחליף את הבקבוקים כל חצי שנה.

בעיות בריאות ספציפיות
בעיות בריאות כוללות מעידה (אובדן פרווה) ופגם בסגר הפה, כלומר צמיחה מוגזמת או עקומה של השיניים הקדמיות הנראית לעיתים קרובות במכרסמים ובארנבים. צ'ינצ'ילות יכולות להתחמם יתר על המידה במהירות וחשוב להקפיד על כלוב מאוורר היטב בחדר ממוזג שבו הטמפרטורה לא עולה על 26 מעלות צלזיוס.

המלצות טיפול
יש לטפל בצ'ינצ'ילות בעדינות ולהחזיקן מהגוף אם ניתן. למרות שניתן להחזיק צ'ינצ'ילות מבסיס הזנב אם חייבים, תפיסת הזנב מאמצעו או קצהו עלולה לשבור אותו והוא לא יגדל שוב. כדי למנוע בריחה, החזק את הזנב כל הזמן. התחל בחדר קטן והחזק את הצ'ינצ'ילה בתוך כף ידך הפתוחה או אפשר לה לשבת על זרועך או כתפך. האכלה בחטיפים כדוגמת צימוקים יעזרו לפתות את הצ'ינצ'ילה לשבת בכף היד של בעליה.

היכרות עם ארנבים

להבדיל מחיות קטנות אחרות שהוזכרו בפרק זה, ארנבים לא מסווגים כמכרסמים אלא לגומורפים. ארנבים מבויתים בארה"ב הם צאצאים של ארנבים אירופאים או אפריקאים . הם לא יכולים לשרוד בטבע וגם לא להתרבות בהצלחה עם ארנבי פרא צפון אמריקאים. ארנבים גודלו במקור בשביל בשר ופרווה. כיום, מינים רבים מגודלים כחיות מחמד בלבד. ארנבים חיים בין 6 ל-10 שנים, תלוי בסוג. ניתן לאמן אותם להגיע כשקוראים להם ולהשתמש בארגז צרכים. ארנבים ננסיים שוקלים בד"כ 900-1800 גרם . ארנבים רגילים שוקלים 2.7- 5 קילוגרם בממוצע.

תנאי אכסון
ארנבים יכולים לחיות מחוץ ובתוך הבית. בפנים, כלוב משורג עם רצפה חלקה עדיף על כלוב עם קירות אטומים, כגון אקווריום. בקתה בחוץ אפשרית גם כן, כל עוד היא נמצאת באזור מקורה ומוגנת מרוחות ומזג אויר קשה. ארנבים ננסיים צריכים להיות בתוך הבית במזג אויר קר מאוד.
תדירות ניקיונות ותברואה- ארנבים מייצרים כמות גדולה של שתן בעל ריח חריף, המתגבש כאשר הוא מתייבש וקשה במיוחד להסרה. ללא קשר לסוג יחידת האכסון, צריך לנקות את האזורים עם השתן בכל יום או בכל יומיים. כמו גורי חתולים, ניתן ללמד ארנבים להשתמש בארגז פתוח לעשיית צרכים בעל מצע אורגני כמו גזרי עיתונים או נסורת. לעולם אל תשתמש בחומר שלא ניתן לאכול כמו חול חתולים.
מצע- רצפת הכלוב או הבקתה צריכה להיות מכוסה במצע בטוח, המיועד לחיות קטנות, עדיף מצע שונה מזה המשמש את ארגז הצרכים. אסור להשתמש בנסורת מעץ ארז.
אוורור- ארנבים רגישים למכות חום (אם כי פחות מצ'ינצ'ילות) לכן אוורור וצל חייבים להיות זמינים כל הזמן. הטמפרטורה ביחידת האכסון צריכה להיות לא יותר מ- 28 מעלות צלזיוס. עודד לקוחות לספק לארנבים סביבה עם לחות מועטה.

האכלה ותזונה
אוכל- ארנבים הם אוכלי עשב. אוכל מסחרי המיועד לארנבים נחשב כמספק את כל המרכיבים התזונתיים הדרושים להן. תערובת מאיכות טובה וחציר טימותי עשיר בסיבים תזונתיים צריכים להיות זמינים כל הזמן. שינוי פתאומי במזון יכול לגרום לשלשול, דבר העלול להיות קטלני אצל ארנבים. מומלץ להשתמש בכלי אוכל עשויים מקרמיקה או פלסטיק קשיח או מתקן האכלה קופץ.
חטיפים- כמו למכרסמים אחרים, לארנבים שיניים קדמיות הגדלות לכל אורך חייהם. כדי לשמור על השיניים קצרות מומלץ לתת להן עץ קשה וחטיפים קשים ללעיסה. החטיפים צריכים להיות דלי פחמימות או דגנים. ירקות חיים ודשא שטופים יכולים להינתן גם כן בכמויות קטנות.
מים- מים טריים צריכים להינתן מידי יום בבקבוקי מים גדולים מאוד עם קשית על מנת למנוע שפיכה של המים או זיהומם על ידי צרכיהם. ארנבים שותים יותר מכל חיה קטנה אחרת בשבי. יש להשתמש בבקבוק אחד גדול או מספר בקבוקים קטנים כדי להבטיח שיש להם מספיק מים. יש לנקות את פנים הבקבוקים ע"י השרייתם במלבין בריכוז 10% למשך 10 דקות מידי שבועיים- שלושה. לאחר מכן יש לרחוץ אותם היטב עם סבון ומברשת לבקבוקים. צריך להחליף את הבקבוקים כל חצי שנה.

בעיות בריאות ספציפיות
לארנבים שיניים קדמיות הגדלות כל הזמן כמו למכרסמים אחרים, אך הם יותר מועדים לפגם בסגר הפה כאשר השיניים הקדמיות והתחתונות לא נפגשות בצורה הנכונה וכך השיניים הקדמיות גדלות יתר על המידה ומפריעות לאכילה. כמו לחתולים, לארנבים יכולים להיות כדורי פרווה ולהבדיל מחתולים הארנבים לא יכולים להקיא אותם. כדי לעזור לכדורי הפרווה להתקדם במערכת העיכול, יש לספק לארנבים הרבה סיבים תזונתיים במזונם כגון חציר טימותי וירקות. תכשירים לכדורי פרווה קיימים גם הם ויכולים להינתן כטיפול מונע, אולם חציר טימותי הוא הדרך הטובה ביותר להבטיח שמערכת העיכול העדינה של הארנבים תעבוד כראוי. פעילות סדירה והברשה יכולים גם הם לשמור על כדורי הפרווה במינימום ולהקל את המעבר שלהם במערכת העיכול. סירוס ארנבים זכרים ימנע מהם לרסס (שתן) כשיתבגרו.

המלצות טיפול
רוב הבעיות בארנבים נגרמות כתוצאה מטיפול לקוי או שגוי. עמוד השדרה של רוב הארנבים עדין ויכול להישבר בקלות. כאשר מרימים ארנבים ללא תמיכה מתאימה בפלג הגוף התחתון, הם יכולים לבעוט בפראות ובכך לשבור את גבם או רגליהם. כדי למנוע בעיות, הנחה לקוחות לפעול לפי הנחיות אלה על מנת לטפל בצורה נכונה בארנבים:
לעולם לא להרים ארנב מאוזניו אשר רגישות במיוחד.
תמיד להרים ארנב בשתי ידיים. יד אחת תומכת בחלק התחתון וברגליים האחוריות והיד השנייה תומכת באזור החזה.
רתמה ורצועה לארנבים קיימות ומהוות מכירה נוספת מצוינת.

אם הארנב משוטט בחופשיות בבית יש לוודא שאינו יכול לכרסם חוטי חשמל או לבלוע עצמים זרים. אם הארנב משוטט בחופשיות בחצר יש לוודא שישנה גדר נגד בריחה ומקומות מחסה.

זיהוי מינים נפוצים
יש מעל 45 סוגים מוכרים של ארנבים. הסוגים הנפוצים בחנויות חיות כוללים:
• הולנד לופ (1.36 קילוגרמים - 1.81 קילוגרמים)
• מיני לופ (2.04 קילוגרמים - 2.95 קילוגרמים )  
• אינגליש לופ (4.08 קילוגרמים – 4.54 קילוגרמים )
• סאטן (4.08 קילוגרמים – 4.99 קילוגרמים )
• הולנדי (1.59 קילוגרמים – 2.49 קילוגרמים)
• מיני רקס (1.36 קילוגרמים – 2.04 קילוגרמים)
• רקס (3.63 קילוגרמים – 4.76 קילוגרמים )
• פולני (1.13 קילוגרמים – 1.59 קילוגרמים )
• הולנדי ננסי (0.91 קילוגרמים – 1.13 קילוגרמים )

היכרות עם חמוסים

חמוס המחמד הנפוץ איננו מכרסם אלא חלק ממשפחת הסמוריים וקרוב של הלוטרות, המינקים והסמורים. החמוסים מבויתים כבר מעל 2,000 שנים והוצגו לאמריקאים ע"י מתיישבים אנגלים לפני 300 שנה. כיום, מספר חמוסי המחמד בארה"ב מוערך בכ-10 מיליון. חמוס זכר שוקל בד"כ בין 1.36 קילוגרמים ל- 2.27 קילוגרמים ואילו נקבה שוקלת בין 0.68 קילוגרמים ל-1.36 קילוגרמים. לרוב החמוסים תוחלת חיים של בין 7 ל-10 שנים. חמוסים יכולים להוות חיות מחמד נהדרות אך אינם מתאימים לכל הלקוחות. יש להשגיח כאשר הם בחוץ עם ילדים צעירים. לחמוסים יש בלוטות ריח שבד"כ מוסרות בהליך כירורגי כדי להפחית ריחות בטרם הם נמכרים לחנויות חיות. הליך כירורגי זה מבוצע בד"כ בחמוסים צעירים ביחד עם סירוס (לזכרים) או עיקור (לנקבות). למרות הסרת הבלוטות, לחמוסים ריח חזק יותר מלחיות קטנות אחרות. מספר מדינות בארה"ב אוסרות על החזקה ומכירה של חמוסים, בניהם קליפורניה והוואי. ערים ומדינות מסוימות, בכללן העיר ניו יורק וושינגטון הבירה, דורשות רישיון למכירת חמוסים.

תנאי אכסון
חמוסים צריכים להתגורר בכלובים עם סורגים ואפשרות נעילה, עדיף עם מספר מפלסים. מומלץ להשתמש ברצפה חלקה מרופדת במצע. הכלוב או יחידת האכסון צריכים להיות גדולים מספיק להכיל ארגז צרכים מכיוון שניתן לאמן חמוסים לעשיית צרכים בארגז.
מצע- רוב המוצרים הקיימים (למעט נסורת של עצי ארז) יכולים לשמש חמוסים אם כי הם מעדיפים שכבה עבה של מצע רך יותר, כגון פסולת נייר ממוחזר, המאפשר להם לחפור מחילות בנוחות. חמוסים שלא חונכו להשתמש בארגז צרכים בד"כ יעשו את צרכיהם בפינה ספציפית בכלוב. יש להניח במקום זה קערה לצרכים (או מספר קערות אם הכלוב גדול ומתעורר צורך) ואת המצע צריך להחליף 2-4 פעמים בשבוע. את שאר המצע בכלוב ניתן להחליף פעם בשבוע או פחות, תלוי בגודל הכלוב. מספר חברות פיתחו כלובים המותאמים במיוחד לחמוסים, הכוללים אזור שינה ואזור התעמלות ומספקים אוורור מתאים. חמוסים אוהבים גם ערסלים ומנהרות רכות שבהם הם יכולים להתרפק בזמן השינה.
שליטה- חמוסים סקרנים מטבעם, דבר היכול להוביל לצרות אם משאירים אותם מחוץ ליחידת האכסון ללא השגחה. כדי למנוע מחמוסים לברוח או להיתקע במקומות לא נגישים, כדאי להשתמש ברצועה ורתמה, הזדמנות מצוינת לרכישה נוספת. אם יש בבית ילדים קטנים או תינוקות יש לנעול את החמוסים ביחידת האכסון כאשר הם ללא השגחה.

האכלה ותזונה
חמוסים הם אוכלי בשר. מזונות מסחריים מותאמים לחמוסים מספקים בד"כ את כל הערכים התזונתיים וחלבון מהחי, להם זקוקים החמוסים. למרות שבמזון יבש לגורי חתולים יש מספיק חלבונים מהחי, הוא יכול להכיל יותר קלציום או ויטמין D3 ממה שחמוסים צריכים. מומלץ להשתמש בכלי אוכל עשויים מקרמיקה או פלסטיק קשיח. חמוסים צריכים תוספת ויטמין וחומצת שומן בד"כ בצורת נוזל או דבק שניתן להדביק על האוכל או לתת להם ישירות. בנוסף, יש לתת לחמוסים בצורה סדירה משחה נגד כדורי פרווה, בעיקר כשהם מזדקנים.
חטיפים- ישנם הרבה חטיפים מסחריים טובים ומזינים שמיועדים לחמוסים אשר ניתן לתת להם בצורה מוגבלת. לא מומלץ לתת דברי חלב ומתוקים.
מים- מים טריים צריכים להינתן מידי יום בבקבוקי מים גדולים עם קשית על מנת למנוע שפיכה של המים או זיהומם ע"י המצע. יש לנקות את פנים הבקבוקים ע"י השרייתם במלבין בריכוז 10% למשך 10 דקות מידי שבועיים- שלושה. לאחר מכן יש לרחוץ אותם היטב עם סבון ומברשת לבקבוקים. צריך להחליף את הבקבוקים כל חצי שנה.
תדירות האכלה- לחמוסים יש מערכת עיכול מהירה. חמוסים אינם מגיבים בסבלנות למחסור באוכל ויכולים לנשוך את בעליהם או אחרים כאשר הם רעבים. מזון צריך להיות זמין כל הזמן.

בעיות בריאות ספציפיות
חמוסים הם בד"כ החיות הקטנות היחידות שצריכות חיסונים נגד כלבלבת וכלבת, כמו חתולים או כלבים. בד"כ החיסון הראשון נגד כלבלבת ניתן בגיל 7-8 שבועות ולאחר מכן זריקות דחף, הראשונה בגיל 10-11 שבועות ולאחר מכן בגיל 14 שבועות. חיסון נגד כלבת ניתן בגיל 16 שבועות. לאחר החיסונים הראשונים, יש לתת חיסונים נגד כלבלבת וכלבת כל שנה גם אם החמוס אינו יוצא החוצה. כדי להבטיח שחמוסים לא יגיבו בצורה תוקפנית, יש להשאיר אותם אצל הווטרינר לפחות לחצי שעה לאחר קבלת החיסון. כדי למנוע סיבוכים יש לתת את החיסונים לכלבת ולכלבלבת בהפרש של שבועיים זה מזה.

היכרות עם קיפודים

שלא כמו חיות קטנות אחרות במדריך זה אשר בויתו לפני שנים רבות ואפילו מאות, קיפודים נחשבים לאקזוטיים. קיפודים הם חיות מחמד חדשות יחסית בארה"ב למרות שהם פופולאריים באירופה מתחילת 1900. קיפודים הם חיות ליליות שחיות ביחידים וקל יחסית לטפל בהם כחיות מחמד. ניתן להרגיל אותם לשימוש בארגז צרכים. תזונה טובה, הגנה מבעלי חיים אחרים וטיולים מפוקחים בגינה הם כל שצריך כדי לגדל קיפוד שמח ובריא. בעזרת טיפול נאות קיפודים יכולים לחיות 4-6 שנים או יותר. כאשר קיפוד מרגיש מאוים הוא מתכדר לכדור וקוציו מתארכים. קיפודים גם מורחים על גופם את הרוק של עצמם. כמו אצל חמוסים, מדינות וערים מסוימות אוסרות לגדל קיפודים כחיות מחמד או דורשות רישיון כדי להחזיק בהם. חנויות רבות אינן מחזיקות קיפודים כחיות מחמד מכיוון שצריך רישיון מיוחד כדי למכור אותם.

תנאי אכסון
קיפודים צריכים כלובים גדולים ומאווררים המכילים קן וארגז צרכים (לאלה המורגלים לשימוש בו). ניתן להשתמש באקווריום שאורכו לפחות 61 סנטימטרים ורוחבו 30 סנטימטרים אך עדיף להשתמש בכלוב גדול יותר מכיוון שלקיפודים נטייה להשמנת יתר והם צריכים מרחב לפעילות גופנית. קיפודים נכנסים לשנת חורף במזג אוויר קר. אלו המוחזקים בשבי צריכים טמפרטורה חמימה יותר (בסביבות 24 מעלות צלסיוס) או שהם יפסיקו לאכול, יחלו ואף ימותו. בסביבה קרה יש לחמם את יחידת האכסון מצידה האחד ע"י מנורת חימום או רפידת חימום לזוחלים בתחתית המיכל.
מצע- נייר ממוחזר הוא המצע המועדף בשביל קיפודים. אין להשתמש בנסורת או מצע גרגירי אלא במצע בטוח אחר לחיות קטנות (למעט שבבי עץ ארז).
ארגז צרכים- כל מצע הבטוח לחיות קטנות (למעט חול לחתולים) יכול לשמש את ארגז הצרכים.
גלגל ריצה- קיפודים נוטים להשמנת יתר וצריכים גלגל חזק לפעילות גופנית ושמירה על המשקל.
מאורת שינה- יחידת האכסון צריכה לכלול לפחות שתי מאורות שינה. ביחידות אכסון בעלות חימום, יש לשים מאורת שינה אחת לפחות באזור החם ומאורת שינה אחת לפחות באזור הקר.

האכלה ותזונה
אוכל- קיפודים בטבע אוכלים בעיקר חרקים ודורשים דיאטה מגוונת ועשירה בחלבונים. מומלץ להשתמש במזון המיועד לקיפודים ותוספות בשריות העשירות בחלבון ודלות בשומן, בעיקר צרצרים ותולעים. יש לספק גם חתיכות קטנות של ביצים קשות, עוף או דגים (מבושלים) פעמיים-שלוש בשבוע. אפשר לתת גם חתיכות קטנות מאוד של ירקות ירוקים כהים או כתומים, לא יותר מפעם- פעמיים שבוע. קיפודים יכולים להיות אכלנים בררנים וקשה להעביר אותם לסוג מזון אחר. מזון חדש יש להוסיף בהדרגה ויתכן שיידרשו פעמים רבות עד שהקיפוד ישתכנע לאכול ממנו.
חטיפים- קיימים חטיפים מסחריים המיועדים לקיפודים וניתן לתת מהם מידי פעם.
מים- מים טריים צריכים להינתן מידי יום בבקבוקי מים גדולים עם קשית על מנת למנוע שפיכה של המים או זיהומם ע"י המצע. יש לנקות את פנים הבקבוקים ע"י השרייתם במלבין בריכוז 10% למשך 10 דקות מידי שבועיים- שלושה. לאחר מכן יש לרחוץ אותם היטב עם סבון ומברשת לבקבוקים. צריך להחליף את הבקבוקים כל חצי שנה.

היכרות עם פוסומי סוכר

כמו קיפודים, פוסומי סוכר הם חיות אקזוטיות וחדשים יחסית בתחום חיו המחמד. חיות ליליות אלו מקורם באוסטרליה, גינאה החדשה ואינדונזיה. פוסומי סוכר יכולים לחיות בשבי עד 15 שנים. שלא כמו חיות מחמד אחרות בפרק זה, פוסומי סוכר הם חיות כיס והמאפיין המייחד אותם הוא כיס שבו נושאות הנקבות את הגורים. גורי פוסומים יכולים לעזוב את הכיסים בסביבות גיל 10 שבועות ונשארים בהשגחת ההורים לעוד 8 שבועות בערך לפני שהם הופכים לעצמאיים. פוסומים הם אינטליגנטים ואוהבים לשחק ויכולים להיקשר לבעליהם וליהנות לשחק משחקים. הם מצריכים תשומת לב רבה ותזונה מיוחדת ולכן אינם מומלצים כל כך כחיית מחמד לילדים אלא אם מבוגר מעורב בגידולם באופן פעיל. פוסומי סוכר חיים בטבע בלהקות ויש לגדלם בזוגות לכל הפחות כדי שיארחו חברה אחד לשני בלילה וכאשר בעליהם לא בבית במהלך היום. פוסומי סוכר יכולים להיות מאוד קולניים. כאשר מפחידים אותם הם עשויים ליפול על גבם ולהשמיע קולות מוזרים. פוסומי סוכר תוקפניים לעיתים נדירות אך עשויים לנשוך כשהם מפחדים או כשהם מגיעים לבגרות מינית. כמו חמוסים וקיפודים מדינות וערים מסוימות אוסרות לגדל פוסומי סוכר כחיות מחמד או דורשות רישיון כדי להחזיק בהם. חנויות רבות אינן מחזיקות פוסומי סוכר כחיות מחמד מכיוון שצריך רישיון מיוחד כדי למכור אותם.

תנאי אכסון
פוסומי סוכר פעילים מאוד ומצריכים כלוב גבוה המתאים לקפיצות וטיפוסים. הכלוב צריך להיות מרושת שתי וערב כאשר המרווחים יכולים להיות מקסימום 1.27 סנטימטרים בין אחד לשני. גובה הכלוב צריך להיות לפחות 91.44 סנטימטרים , רוחבו 76.20 סנטימטרים ועומקו 45.72 סנטימטרים אולם עדיף כלוב גדול יותר גם עבור פרטים צעירים. פוסומי סוכר מעדיפים סביבה חמימה ולחה ואין לשים אותם ליד חלונות ופתחי אוורור. בסביבה קרה ניתן לשים גוף חימום מחוץ לכלוב על מנת לשמור על טמפרטורה שבין 24 מעלות צלסיוס ל- 29 מעלות צלסיוס. כדי למנוע עור יבש והתגרדויות יש לשים מכשיר אדים באזורים יבשים.
מצע- נייר ממוחזר הוא המצע המועדף עבור פוסומי סוכר. אין לשים שבבי תירס וארז ומלבדם כל מצע המיועד לחיות קטנות ובטוח ללעיסה אפשרי עבור חיות אלו.
גלגל ריצה וצעצועים- פוסומי סוכר צריכים גלגל ריצה כדי לשמור על משקלם. מומלץ להשתמש בגלגל סגור חלקית עם רצפה אחידה כדי למנוע מצב שאחד ייפול מהגלגל במידה ומשתמשים בו יותר מאחד בו זמנית. פוסומי סוכר נהנים גם מצעצועי לעיסה בטוחים ולא רעילים.
ציוד נוסף- חלקים גדולים מיחידת האכסון צריכים להיות פנויים כדי לאפשר לפוסומים להתרוצץ ולדאות בחופשיות ולהכיל ענפים, חבלים וגפנים לטיפוס וקפיצות. שני כיסים לשינה המיועדים לפוסומי סוכר צריכים להיות בחלקו הגבוה של הכלוב.

העברת החיה- יש להעביר פוסומי סוכר בתיק נשיאה שקוף מפלסטיק המכיל את כיסי השינה שלהם. להעברה קצרה או בתוך הבית ניתן להשתמש בכיס נשיאה נסגר מרשת אשר ניתלה סביב צוואר הבעלים.

טיפול בקבוצה- פוסומי סוכר מאוד חברותיים אך מסתדרים בצורה הטובה ביותר כאשר נרכשים ביחד בצעירותם. הכנסת פוסום חדש לקבוצה קיימת עלול להוביל למריבה אך יכול להתבצע בסבלנות ובעזרת הנחיית המגדל או מומחה בתחום. סירוס יעזור להפחתת התוקפנות וריח השתן החזק של הזכרים בהגיעם לבגרות מינית.

האכלה ותזונה
אוכל- פוסומי סוכר הם אוכלי כל וצריכים תזונה מגוונת ועשירה בחלבונים. מזון לח או לח חלקית המיועד לפוסומי סוכר או ליונקים אוכלי חרקים צריך להיות זמין כל הזמן. אין לתת מזון חתולים. יש לתת מזון טרי הכולל בשר, פירות וירקות מידי ערב כדי שחיות ליליות אלו יוכלו ליהנות ממנו במשך הלילה. יש לפזר על האוכל הטרי אבקת ויטמין ליונקים וכן תוסף סידן שאינו מכיל זרחן. את המזון שלא נאכל יש להוציא בבוקר כדי שלא יתקלקל. עד 50% ממזונם צריך להכיל רמות גבוהות של חלבון, בשר רזה, בעיקר צרצרים ותולעים. ניתן לתת גם עוף ללא עור ועצמות ומזון לאפרוחים. פירות יכולים לכלול חתיכות קטנות של קיווי, מנגו, פפאיה, תפוחים, אגסים, אוכמניות או מלון ואבטיח. המנע מלתת תירס, ענבים, צימוקים, אבוקדו, חסה, אגוזים וזרעים.
חטיפים- קיימים חטיפים מסחריים המיועדים לפוסומי סוכר. חטיפים אהובים אחרים הם פירות טרופיים מיובשים כמו פפאיה ומנגו . רבים נהנים מרסק תפוחים ויוגורט וילקקו אותם מהאצבע של בעליהם. מיץ תפוחים, דבש או נקטר יכולים להינתן מידי פעם גם כן.
מים- מים טריים צריכים להינתן מידי יום בבקבוקי מים עם קשית על מנת למנוע שפיכה של המים או זיהומם ע"י המצע. יש לנקות את פנים הבקבוקים ע"י השרייתם במלבין בריכוז 10% למשך 10 דקות מידי שבועיים- שלושה. לאחר מכן יש לרחוץ אותם היטב עם סבון ומברשת לבקבוקים. צריך להחליף את הבקבוקים כל חצי שנה.

בעיות בריאות ספציפיות
פוסומי סוכר הם חיות בריאות בד"כ ואינם צריכים חיסונים או ביקורים סדירים אצל וטרינר. הם נוטים יותר לבעיות בריאות אם מופרדים מהוריהם לפני הזמן (לפני גיל 8 שבועות). פוסומי סוכר יכולים לפתח מצב הנקרא "תסמונת הלסת הגבשושית" שנגרם כאשר מזון יבש וקשה משפשף את פנים הפה וגורם לדלקת. יש להרטיב מזון קשה או להימנע מלתת אותו. לפוסומי סוכר נטייה להשמנת יתר. גלגל ריצה צריך להיות זמין כל הזמן ויש לתת להם להתרוצץ מחוץ לכלוב תחת השגחה בסביבה מבוקרת.

המלצות טיפול
פוסומי סוכר יכולים להיקשר ליותר ממטפל אחד וליהנות ממשחקים כגון "קוקו" או להתגושש עם בעליהם. כדי לעודד התקשרות ובכדי לספק את תשומת הלב אותה הם צריכים, יש להוציא את פוסומי הסוכר מיחידת האכסון למשך שעה-שעתיים מידי יום ולשחק איתם. במשפחות בהם מעוניינים שפוסומי הסוכר יקשרו ליותר מבן משפחה אחד, כל בן משפחה צריך להשקיע בהם בנפרד. פוסומי סוכר הם חיות חברותיות ביותר ויש לגדלם בקבוצות של שני פרטים לפחות כדי שיארחו חברה אחד לשני בלילות וכאשר בעליהם איננו בבית במשך היום. גידולם בקבוצות אינו מקטין את יכולתם להיקשר לבעליהם אך יש לעבוד עם כל אחד מהם בנפרד, בעיקר בהתחלה. פוסומי סוכר המוחזקים בנפרד צריכים יותר תשומת לב מבדרך כלל ויכולים להפסיק לאכול כאשר בעליהם איננו נמצא. החזקתם עם פוסומי סוכר אחרים ועידודם להיקשר למספר אנשים יעזרו להפחית חרדות נטישה. פוסומי סוכר נקשרים דרך חוש הריח שלהם. הנחת בד עם ריח הבעלים (ששופשף על פניו) יעזור להם להכירו ויעודד היקשרות. פוסומי סוכר אוהבים לשבת בתיק נשיאה קטן מרשת אשר ניתן לשאת סביב הצוואר. זו יכולה להיות גם דרך מצוינת להכיר את ריחו של בעלים חדש בעיקר במשך היום כאשר פוסומים ישנים בעיקר. גם אם קיבלו תשומת לב רבה בחנות, פוסומי סוכר צעירים יכולים להיות לחוצים בקרבת בעלים חדשים בהתחלה. פוסומי סוכר צעירים אגרסיביים לעיתים נדירות אך יכולים לנשוך מפחד. הם יכולים גם ליפול על הגב ולהשמיע קולות מוזרים. פוסומי סוכר ביישנים צריכים הרבה התעסקות באופן קבוע כדי לאפשר להם להרגיש בנוח ולהתחבר לבני אדם. הגב ברוגע לנשיכות והמשך להחזיק את החיה כדי שתתרגל לריח. תיק נשיאה יכול לעזור להרגיע וכן במידה והיא נושכת לעיתים קרובות מידי או חזק מידי.

רשימת ציוד

• אבן מינראלים מסחרית (אם דרוש).
• מזון יבש (מותאם או לא מותאם ספציפית).
• חתיכות עץ יבש לכרסום.
• קערות האכלה מפלסטיק קשיח או מקרמיקה.
• תוסף אבקת ויטמין (טוב כמעט לכל החיות הקטנות).
• תוסף חומצת שומן (לחמוסים).
• משחה נגד כדורי פרווה (לחמוסים ולארנבים, אם יש צורך).
• בקבוקי שתייה עם קשית (ומחזיק עבורם אם צריך).
• יחידת אכסון (כלוב או אקווריום).
• גלגל ריצה ו/או כדור.
• מצע מתאים.
• מגוון צעצועים.
• מאורת שינה, צינור, ערסל או כיס (לפי הצורך).
• חול ואמבטיית חול (לצ'ינצ'ילות ולפעמים לגרבילים).
• ציוד ניקוי ליחידת האכסון.
• רתמות ורצועות.
• כלוב נשיאה לחיות קטנות.
• ספרים ועלונים בנושא טיפול בחיות קטנות.

רשימת מונחים והסברים

אבצס- כיס מוגלה שסביבו רקמות מודלקות הנגרם בד"כ כתוצאה מחיידקים.
אוכל בשר (קרניבור)- בע"ח שניזון מבשרם של חיות אחרות.
אוכלי חרקים (אינסקטיבור)- בע"ח הניזונים מחרקים.
אוכל כל (אומניבור)- בע"ח שאוכל צמחים ובשר.
אוכלי עשב (הרביוור)- בע"ח הניזונים ממזון שמקורו בצומח.
אנדופרזיט- טפיל שחי בתוך האיברים הפנימיים וגורם בד"כ לשלשול.
אקטופרזיט- טפיל החי מעל ומתחת לפני העור.
השתטחות- מצב גופני של אפיסת כוחות .
חבורה- כתם נזק על העור, איברים או רקמות אחרות.
חיית כיס- קבוצה ממחלקת היונקים המתאפיינת בכיס נשיאה לגורים.
יומי- בע"ח הפעיל במשך היום.
לילי- בע"ח הפעיל בלילה.
מורסה- פצעים מוגלתיים כגון פרונקלים או פצעונים.
מנומנם- בע"ח חסר אנרגיה, ישנוני, אדיש ונרפה.
עיני- השייך לעין.
פגם בסגר הפה- גדילה מוגזמת ו/או לא ישרה של השיניים, בד"כ החותכות.
פות- חלקו החיצוני של איבר המין הנקבי.
שבר טבורי- בליטה של רקמות פנימיות בבטן המכוסה בעור וקיימת במקום בו נחתך חבל הטבור.
שחין- נגיעות של טפיל מתחת לזקיקי השיער.
שלשול- צואה נוזלית בכמות גדולה.