מחלת הפרוו (Canine Parvovirus – CPV) היא מחלה ויראלית קשה ומסוכנת אשר פוגעת בעיקר בגורי כלבים. המחלה עלולה להסתיים במוות אם לא מטפלים בה.

גורים צעירים, כלבים אשר נמצאים במצב של דיכוי מערכת החיסון (Immune-suppressed) או כלבים הנתונים תחת סטרס גדול הם בסיכון לחלות במחלה. הווירוס פוגע במערכת העיכול וגורם לדלקת מעיים קשה וגם במח העצם וגורם לירידה דרסטית בתאי הדם הלבנים ובכך חושף את הגוף לזיהומים משניים קשים.
ישנם סיכויי החלמה טובים עם אבחון מוקדם וטיפול אגרסיבי.

דרכי הדבקה
כלבים נדבקים על ידי חשיפה לצואה נגועה (או על ידי מגע ישיר עם הצואה, או מגע עקיף כמו דרך פרווה של כלב אחר) ואכילתה. הווירוס מגיע למערכת הלימפה ושם הוא מתחלק ומתרבה, ותוך כ 3-5 ימים מכניסת הווירוס לגוף הוא יגיע לתאי האפיתל של מערכת העיכול. במקרים נדירים עלול הווירוס לפגוע בכבד, בריאות, בלב ובכליות. לאחר 3-4 ימים מההדבקה הכלב החולה כבר מתחיל לשחרר את הווירוס בעצמו דרך הצואה ובעצם מדבק כלבים אחרים. פיזור הווירוס עם הצואה אורך כ 1-2 שבועות (ולכן במקרים רבים גם אחרי שהכלב החלים, הווירוס עדיין נמצא בצואה שלו).  

תסמיני המחלה
ההופעה של המחלה משתנה בהתאם לגיל הכלב, גזע, סטרס בו מצוי הכלב, האם הכלב מחוסן או לא וגורמים נוספים שקיימים במקביל. המחלה יכולה להופיע כמחלה אסימפטומטית (ללא סימנים קליניים) ועד למחלה קשה אקוטית עם מוות מהיר.
התסמינים הקליניים הראשונים הם חוסר תיאבון עד אי אכילה מוחלטת (אנורקסיה), עייפות, חולשה וחום – לסימנים אלו תתווסף יום-יומיים דלקת מעיים קשה המאופיינת בהקאות ושלשולים (לעיתים תכופות שלשול דמי). אצל גורים מאוד צעירים (מתחת ל 8 שבועות) קיים גם מופע אקוטי הגורם בדרך כלל למוות שנגרם בעקבות פגיעה של הווירוס בלב (Myocarditis).
ההתדרדרות של המחלה הינה מהירה מאוד. גורים שמפסיקים לאכול ומשלשלים ומקיאים במקביל נוטים להתייבשות מהר מאוד ומחייבים טיפול רפואי מהיר. הווירוס פוגע בצורה ישירה בתאי המעי, מה שגורם לשלשול הדמי ולחדירת חיידקים צואתיים לגוף והתפתחות זיהומיים משניים חמורים ואלח דם (ספסיס).
בחלק מהכלבים מתפתח סיבוך של המחלה הנקרא התפשלות המעי Intussusception- בעקבות תנועתיות מוגברת של המעי נכנס מקטע מעי אחד לתוך המקטע הסמוך לו (כמו שרוול), מצב זה הינו מאוד מסוכן וגורם לחסימת מעי ומצריך ניתוח חירום מידי.

אבחון
להיסטוריה הרפואית חלק חשוב באבחון המחלה. התפתחות סימנים קליניים מטרידים בגור צעיר או בכלב לא מחוסן מעלים חשד למחלה. בשלב השני תתבצע בדיקה פיזיקאלית בה יבדקו ממצאים אפשריים עיקריים כגון חום, ירידה במשקל, חולשה קשה, התייבשות, כאב בטני ועדות לשלשול דמי.
בדיקות דם הינם חלק חשוב באבחון המחלה- בספירת דם ניתן לראות ירידה דרסטית של ספירת תאי הדם הלבנים (לויקופניה), ולעיתים גם ניתן לראות אנמיה כתוצאה מאיבוד הדם לצואה. בבדיקת ביוכימיה של הדם הממצאים הנפוצים כוללים ירידה בחלבון העיקרי בדם (אלבומין) ושינויי רמת המלח בדם (משניים להקאות ולשלשולים) ולעיתים עלייה בערכי תפקוד כלייה (בדרך כלל מצב הפיך הנגרם עקב ההתייבשות).
ניתן לבצע בדיקה אימונוגנית הבודקת נוגדנים לפרוו בצואה של הכלב החולה. היא נעשית על ידי קיט זמין במרפאה ונותנת תוצאות מהירות. בדיקה זאת באה בדרך כלל בשילוב לבדיקות הדם.  

טיפול
לא קיים טיפול ישיר כנגד הוירוס! מדובר בטיפול אינטנסיבי ובדרך כלל דורש אשפוז למספר ימים. הטיפול הוא בעיקרו תומך אגרסיבי והוא כולל עירוי נוזלים רציף לצורך תיקון התייבשות ותמיכה, טיפול אנטיביוטי רחב טווח, מגני מערכת עיכול, נוגדי הקאות ובחילות, מלחים כגון אשלגן וסוכר בנוזלים לפי הצורך וחימום. בזמן האשפוז הגור יהיה במעקב רציף כדי לראות שלא מתפתחת חסימת מעי. כאמור המחלה הינה קשה מאוד וללא טיפול תסתיים ככל הנראה במוות. רק כאשר הכלב יפסיק להקיא ויחזור לאכול ניתן יהיה לשחררו לביתו להמשך טיפול על ידי הבעלים.  אך חשוב לזכור שגם לאחר שחרור הכלב מאשפוז הוא עדיין יכול להדביק כלבים אחרים ועל כן יש לשמור עליו בבית בלבד וללא מגע עם כלבים אחרים.

מניעה
הטיפול היעיל ביותר למחלה הינו מניעה! אבן היסוד של מניעת המחלה הינה חיסונים.  המלצתנו הינה לתת חיסון ראשון בגיל 6 שבועות, ולאחריו עוד שני חיסונים נוספים המופרדים בשלושה שבועות ביניהם. רק לאחר החיסון השלישי הכלב מוגדר מחוסן כנגד המחלה. עד שישלים את החיסון יש למנוע ממנו להיחשף לווירוס ככל הניתן, ולכן עדיף לשמור עליו בבית בלבד, ללא מגע עם כלבים אחרים ובפרט לא להוציאו למקומות כגון פארקים של כלבים בהם ישנה סבירות גבוהה לפגוש את הוירוס. לאחר סיום החיסונים ועל מנת לשמור על ההגנה לאורך חייו של הכלב נעשה חיסון דחף פעם בשנה (המגיע כחלק מחיסון המשושה).
מדובר בווירוס עמיד ביותר שיציב בסביבה לשנים רבות, לכן יש להקפיד לחטא את הבית לפני הכנסת גור חדש. במידה והגור שלכם חלה והחלים יש לזרוק לזבל כל ציוד שבו נגע. מבין חומרי הניקוי הנמצאים בבית הוירוס רגיש לאקונומיקה בלבד.

בשורה התחתונה מניעת המחלה וטיפול מהיר ונכון (במקרה הצורך) יכולים להציל את חיי כלבכם!

דר' גיל הדר
וטרינרים במושבה