דגי המים המלוחים, כמו דגי המים המתוקים, זקוקים לסביבה ביולוגית וכימית תומכת מבחינת פרמטרים שונים, כגון טמפרטורה, רמת ה-PH, רמת מליחות/מתיקות, מים בעלי ריכוז חנקן נמוך וכו´. ההקפדה הנכונה לגבי מים מלוחים, נכונה גם לגבי מים מתוקים, אלא שדגי המים המלוחים "מפונקים" יותר מאשר דגי המים המתוקים. זה, מאחר והם באים מסביבה ימית, לעומת דגי המים המתוקים שבאים מבריכות ואגמים. זאת, מפני שסביבת האגם יציבה פחות מבחינה ביולוגית וכימית - שערו מה קורה באגם בשנה גשומה בה מי הגשם המזוקקים משנים את הרכב המים באגם לעומת זאת, כמות גשמים המסוגלת להציף אגם ענק, משולה לטיפה בים.

אז איך מרכיבים אקווריום של מים מלוחים?

ראשית, אקדים ואומר שהמושג "הציוד הכי טוב", הוא מושג ערטילאי. אין דבר כזה "הציוד הכי טוב" או "הציוד הכי מקיף". אקווריום מים מלוחים ניתן להקים בתקציב של פחות מאלף שקלים ואותו הגודל של אקוואריום ניתן לצייד בציוד שעלותו מעל מאה אלף שקלים (!), כך שסביר להניח שאת "הציוד הכי טוב" לא תרכשו. ככל שתבחרו בציוד ומערכות משובחות ומקיפות יותר, ככה תגדילו את סיכוי הדגים לחיות. כמו כן, תזדקקו לשליטה טכנית טובה יותר בציוד, אולם האקוואריום יתוחזק באופן אוטומטי יותר והמעורבות שלכם תהיה פחותה יותר. אין שיטה אחת נכונה. ייתכנו שיטות שונות ששתיהן נכונות… כדאי שתיצמדו לתזה אחת ולא "תערבבו שיטות". בכתבה זו תוכלו ללמוד על הציוד הבסיסי לו תזדקקו וגם על אפשרויות השדרוג, שכאמור אינן הכרחיות אך ישפרו את הסביבה הימית שיצרתם ויטיבו עם השוכנים בה.

האקוואריום

ככל שתבחרו באקוואריום גדול יותר, כך ייטב עם הדגים. לא היינו ממליצים לבחור באקווריום בעל נפח הקטן מ-100 ליטר. מומלץ לבחור באקוואריום מרובע ולא פנורמי, שדרך זגוגיותיו תיטיבו לראות במדויק את היצורים הימיים המרהיבים.

אכלוס האקוואריום

ניתן לאכלסו בדגים בלבד, או בחסרי חוליות בלבד (שושנות ים, סרטנים וכו´), או בשניהם גם יחד. החיסרון באכלוס המעורב הוא שחסרי החוליות רגישים לתרופות. שימוש בתרופה (במיוחד קופר סולפאט) היעילה בריפוי פרזיטים אצל דגים, קטלנית לחסרי החוליות, כך שתזדקקו לאקוואריום טיפולי נוסף (במילים אחרות, לחובב המתחיל שיפעיל מכשור למתחילים לא מומלץ לקיים אקוואריום מעורב).

הפילטר

אחרי שבחרתם באקוואריום ובחרתם במה תאכלסו אותו, יש לבחור בפילטר. יש עשרות ואף מאות סוגי פילטרים. ככל שפעולת הפילטר מייצרת יותר בקטריות, כלומר, חיידקים "טובים" שניזונים מהפרשות הדגים והופכים אותם לניטראט (חנקן לא מזיק יחסית שקל לסלקו בקלות יחסית על ידי חומר פחמי מיוחד), כך נחשב הפילטר לטוב יותר. יש לדאוג שבאקוואריום יהיה סינון מכני של חלקיקים נראים לעין, כמו גם סינון ביולוגי, שכאמור, יתמודד עם הפרשות הדגים, ובנוסף, סינון כימי, שיסלק ניטראטים וימנע הצהבת המים. הסינון המכני הטוב יתבצע באמצעות פילטר חיצוני. אגב הסינון המכני יתבצע גם סינון ביולוגי על ידי בקטריות שיחיו בתוך הפילטר החיצוני, אולם לא ברמה המספיקה. לכן, יש להשתמש בפילטר ביולוגי תת קרקעי אשר יושב מתחת לחצץ. בשיטה זו למעשה אנו מאווררים את החצץ והופכים את כולו למצע לגידול בקטריות טובות שימירו את הפרשות הדגים לחנקן פחות מזיק. בדרך כלל נהוג להזרים את מי האקוואריום המלוכלכים דרך החצץ באמצעות משאבת אוויר או ראש כוח. אולם שיטה תמוהה ונפוצה זו גורמת לחצץ להיסתם במהרה. אז, מתות הבקטריות שבחצץ, מאחר והן זקוקות למים זורמים והאקוואריום עובר משבר ביולוגי. השיטה הזולה והחכמה יותר היא להזרים את המים המסוננים כך שיצאו מהפילטר החיצוני. לבקטריות לא משנה מאיזה כיוון עוברים המים. כך, מים נקיים ישטפו את החצץ מלמטה למעלה, ימנעו שקיעת לכלוך על קרקעית האקוואריום ויישמרו על החצץ נקי לאורך זמן רב יותר. על הפילטרציה באקוואריום להיות בסירקולציה כזו שממחזרת את המים באקוואריום לפחות ארבע פעמים בשעה (אקוואריום של 100 ליטר יזדקק לסירקולציה של לפחות ארבע מאות ליטרים בשעה).

חצץ

יש לבחור בחצץ שקוטר גרגיריו נע בין ארבע לשמונה מילימטרים. ככל שהחצץ יהיה דק יותר, כך יהיה לבקטריות יותר מקום לחיות, אולם חצץ דק מידי יקשה על זרימת המים בחצץ. לכן קוטר הגרגירים המומלץ יתאים ביותר. מומלץ להשתמש בחצץ אלמוגים, שיפריש קלציום למים וישמר רמת PH מתאימה. אולם גם חלוקי נחל יוכלו להתאים (רמת ה PH אז תווסת באמצעות הוספת בופר אחת לכמה חודשים). יש לדאוג לשכבת חצץ בת שישה סנטימטרים.

המים

הדבר הטוב ביותר יהיה להשתמש במים מזוקקים ואז להוסיף להם מלח. אולם לשם כך תזדקקו למזקק מים (אגב, מים מינרלים אינם מזוקקים). אם תחליטו למלא מים ישירות מהאקוואריום, זה בסדר, גם אנחנו עושים ככה. מים מהים לא כדאי להביא, כיוון שהאורגניזמים המיקרוסקופיים החיים בתוכם ימותו בזמן שינוע המים, ואז תתחילו ברגל שמאל עם מים מזוהמים. את המים יש לחמם לטמפרטורה של 25 מעלות באמצעות גוף חימום המשולב בתרמוסטאט. בחרו מותג אירופאי - הם אמינים יותר. כמו כן יש לאוורר את המים באמצעות משאבת אוויר, אותה יש למקם מעל לגובה האקוואריום, ולהזרים את האוויר באמצעות צינור שבקצהו אבן מחוררת המרסקת את הבועות. במים מלוחים נהוג להשתמש באבן אוויר עשויה עץ. אומנם אבן זו מרסקת טוב יותר את האוויר, אולם היא נסתמת מהר יותר. לכן, השימוש באבן זו הוא בבחינת מסורת מיותרת, אלא אם מזרימים לאקוואריום אוזון, אז אבן אוויר רגילה תתפורר במהרה על ידי האוזון.

תאורה

זוהי תורה בפני עצמה. על מנת לחקות את הספקטרום האידיאלי תזדקקו להשקעה של אלפי ואף עשרות אלפי שקלים. אולם בתור התחלה, לדגים וחסרי חוליות שאינן אלמוגים חיים, תוכלו להסתפק בפלורסנט גרולוקס, בשילוב עם פלורסנט אקטיניק (גוון כחול). ניתן לעשות זאת בתקציב של מאות שקלים בודדים.

הרכבת האקווריום

הלכה למעשה: 1)הניחו את האקוואריום במקומו, דאגו שהוא לא יקבל שמש ישירה. 2) הניחו את הפילטר הביולוגי על הקרקעית, שימו עליו שכבת חצץ של כ - 6-7 ס"מ. 3) הכניסו את כל הקישוטים שאתם חפצים להכניס (שלדי אלמוגים, קונכיות וכו´). 4) הפעילו את הפילטר החיצוני באופן שהמים המסוננים שיוצאים ממנו יכנסו לתוך הפילטר. 5) התקינו את החימום (כוונו אותו על 26 מעלות צלזיוס) וחברו את משאבת האוויר. 6) מלאו מים מזוקקים, או התפשרו על מי ברז קרים (לא מים מינרלים או מים מורתחים). יש להעדיף צינור על פני מילוי בדלי, אולם אם משתמשים בדלי יש להקפיד כי מדובר בדלי שלא ידע סבון מימיו. 7) הפעילו את כל המכשירים והוסיפו מלח במינון הנכון, כ - 1 ק"ג לכל 30 ליטר. אחרי 24 שעות בדקו את המליחות. צריך שתהיה - 1.024. אם היא גבוהה מדי, הוציאו מים מלוחים מהאקוואריום והוסיפו מתוקים. אם המליחות לא מספיק גבוהה, הוסיפו מלח. 8) עכשיו, אחרי שהכל עובד, והמליחות והטמפרטורה ברמה הרצויה, יש להכניס לאקווריום בקטריות וללמד אותן להתמודד עם הפרשות הדגים: כדאי לזרות על החצץ חצץ מאקוואריום שפועל הרבה זמן (את החצץ מהאקוואריום הפעיל יש להוביל כאילו מדובר בדגים חיים - שכן החצץ "חי" ומלא בחיידקים טובים). רצוי גם להכניס חתיכת ספוג מפילטר של אקוואריום ותיק לתוך הפילטר של האקוואריום החדש. בכל מקרה, חובה לפחות בחודשים הראשונים לתמוך באקוואריום באמצעות תכשיר בקטריות. אחת ליום-יומיים (או לפי ההמלצה), הוסיפו תרכיז בקטריות לאקוואריום. על מנת שלבקטריות יהיה ניסיון בהתמודדות עם פסולת, יש להוסיף לאקוואריום תרכיז מיוחד המדמה צואת דגים, או פשוט פעם ביום להכניס מזון דגים בסיסי (דף אחד בודד ולא יותר). 9)אחרי עשרה ימים יש לבדוק את רמת האמוניה במים באמצעות טסטר של אמוניה. תגלו שרמת האמוניה עולה בהדרגה, אז תתחיל גם רמת הניטריט לעלות (בדקו גם אותה). כאשר רמת הניטריט תגיע לרמה של 16-18 PPM, תרד רמת האמוניה ל-0. אחרי שבועיים עד חודשיים, תרד רמת הניטריט לאפס. אז, ורק אז, מותר להכניס דגים, או ליתר דיוק, דג אחד. אחרי שמכניסים דגים, כדאי להכניס לפילטר החיצוני כמיפיור (פחם פעיל), שירסן את רמת הניטראטים וישמור על שקיפות המים. כמה ימים אחרי שתכניסו את הדג הראשון, רמת הניטריט תעלה מעט (עד לרמה של 1-2 PPM זה סביר). את הדג הבא יש להכניס רק לאחר שרמת הניטריט חוזרת ל-0. וחוזר חלילה.

בדיקות ניטריט ואמוניה

בדיקות ניטריט ואמוניה יש לבצע אחת לשבוע. האמוניה חייבת להיות 0 מוחלט כיוון שאפילו PPM אחד נחשב לקטלני. רמת הניטריט חייבת לשאוף לאפס, אף שרוב הדגים יסבלו 1-2 PPM לתקופות קצרות. ניטראט יש לבדוק אחת לכמה חודשים. רוב הדגים יסבלו רמת ניטראט של 70-80 PPM, אולם כמובן שהכל תלוי בסוג הדג. כדי להוריד את רמת הניטראט במים, יש להחליף חלק מהם. יש להכין מראש במיכל מים מלוחים ברמת המליחות הנכונה וטמפרטורה הזהה לזו של האקוואריום, ואז להוציא את המים הישנים ולהכניס את חדשים. לא מומלץ להחליף יותר מ - 25% מכלל המים שבאקוואריום, כדי שלא לגרום לזעזוע בסביבה הימית שלכם. במידה והדגים שלכם חולים (המחלות הנפוצות הן פונגוס ונקודות לבנות), בדקו ראשית את הטמפרטורה, האמוניה והניטריט. אם ישנה בעיית חנקן (ניטריט/ניטראט), החליפו קודם כל חלק מהמים (טיפול בסימפטום), ואז נסו להבין מדוע זה קרה (עודף האכלה, פילטר שהפסיק לפעול, וכד´). אז יש לטפל בבעיה, למניעת חזרת הסימפטום.

הזנה

את הדגים יש להאכיל במזון מיוחד לדגי מים מלוחים, אולם אין להגזים בהאכלה. יש להאכיל את הדגים, כאשר התאורה פועלת, כפעמיים ביום, כמות קטנה בכל פעם. זיכרו -דג רעב הוא דג בריא, בעוד שדג שבע הוא דג מועד למחלות. בהצלחה!