אפילפסיה היא הפרעה חשמלית במוח אשר קורת בעקבות פעילות חשמלית מוגברת בקליפת המוח. זוהי מחלה נפוצה יחסית בקרב חיות מחמד (יותר בכלבים).

סימנים
תוך כדי התקפת אפילפסיה החיה יכולה ליפול חסרת הכרה, עלולות להופיע תנועות שרירים בלתי רצוניות, הוא עלול לרייר, ולאבד שליטה על הסוגרים. לעיתים תתכן עווית "שקטה" בה החיה תראה לכם פשוט "בוהה", או "לא מחוברת לכאן ועכשיו", וגם מצב זה יחלוף. לאחר העווית החיה בדרך כלל תחזור לעצמה, אם כי ייתכן שבשעות הראשונות יראה שהכלב או החתול סובלים מחסרים עצביים מסוימים, כמו עיוורון זמני, חולשת גפיים, אבדן חלקי של רפלקסים וכו'. אלו הן תופעות זמניות וחולפות.

יש מספר סוגים של אפילפסיה בהתאם לגורם:
1. אפילפסיה מולדת עם בסיס תורשתי, קיימת בגזעי כלבים מסוימים: ביגל, דקל, רועה גרמני, קיסהאונד וגולדן רטריבר.
2. אפילפסיה ממקור לא ידוע: בוקסר, קוקר, קולי, סטר אירי, לברדור, שנאוצר ננסי, פודל.
3. אפילפסיה נרכשת- על רקע טראומה (נפילה מגובה רב, תאונת דרכים וכו' או על רקע מחלה עצבית קודמת (כלבלבת למשל).

מאחר וקיימים גורמים רבים להופעת עוויתות, מלבד אפילפסיה, החיה תאובחן כסובלת מאפילפסיה (ותטופל בנוגדי עוויתות מתאימים) רק לאחר שנשללו גורמים אחרים לעווית.
בין יתר הגורמים היכולים לגרום לעוויתות: זיהומי מוח, הרעלות, ירידת סוכר בדם (מחסור בגלוקוז), מחלות כבד, טראומות וגידולים.
בהשוואה לכלבים, בחתולים בדרך כלל יש גורם רקע כלשהו (זיהום במערכת העצבים, גידול וכו') ולכן לעיתים תהליך האבחון ממושך ומורכב יותר.

אבחון
על מנת לאבחן את החיה כסובלת מאפילפסיה יש לבצע בדיקה פיזיקאלית ונוירולוגית מלאה ולברר את ההיסטוריה המלאה של החיה (לדוגמה, גור כלבים מגזע זעיר כמו פומרני, יכול לסבול מעווית משום שלא אכל בזמן ורמת הסוכר בדמו צנחה).
בנוסף, יש לבצע בדיקות דם וביוכימיה מלאות על מנת לשלול גורמים אחרים, ולעיתים יש גם צורך בלקיחת דגימה מנוזל עמוד השדרה (כאשר יש חשד לתהליך זיהומי) או לבצע בדיקת CT/MRI כאשר יש חשד לגידול.

טיפול
הטיפול באפילפסיה הוא על ידי מתן נוגדי עוויתות. מדובר בכדורים אשר ניתנים לחיה יום יום. הטיפול הזה ניתן לכל החיים ולכן יש לשקול מתי להתחיל לטפל.
כאשר ההתקפים מופיעים בתדירות הגבוהה מאשר אחת לחודש והחיה אובחנה כסובלת מאפילפסיה (נשלל גורם אחר), מומלץ לתת לחיה נוגדי עוויתות.
בנוסף, גם חיות שסובלות מהתקפים ממושכים או חיות אשר סובלות ממחלת מוח אחרת (כמו גידול) שבאה לידי ביטוי בהתקפים, גם הן יטופלו בנוגדי עווית.
מטרת הטיפול היא להוריד את התדירות ואת עוצמת ההתקפים אך לא ניתן להפסיק את ההתקפים באופן מוחלט. עד שהחיה תגיע לאיזון תרופתי ייתכנו התקפים נוספים.
אסור להפסיק טיפול בבת-אחת וללא אישור הרופא.
לאחר חצי שנה ללא התקפים ניתן לשקול ניסיון לגמול מטיפול, באופן הדרגתי ובפיקוח הווטרינר.

מחלת האפילפסיה היא הפרעה פרוגרסיבית, כלומר ההידרדרות נמשכת, וייתכן שיהיה צורך להגדיל בעתיד את מינון התרופות ולעיתים להוסיף תרופות נוספות או להחליפן בתרופות חדשות יותר. עם זאת, רוב חיות המחמד מגיבות היטב לטיפול התרופתי השגרתי .

מה לעשות במצב בו חיית המחמד מתעוותת?
במצב של עווית יש לנסות לרפד את סביבתו של בעל החיים, כדי שלא יפצע במהלך העווית (זאת תוך נקיטת אמצעי זהירות כדי שאתם לא תיפגעו).
כאשר ומדובר בבעל חיים קטן (גור או גזע קטן) יש לנסות לתת תמיסת מי סוכר לשפתיים, לא בזמן התקף.
אשר מדובר בחיה המאובחנת לאפילפסיה, ומטופלת במרפאתנו, אתם הבעלים תצוידו במזרק ובו תרופה, שיש להחדיר לתוך פי הטבעת (טוסיק) של החיה, ללא המחט כמובן, כאשר בעל החיים מתעוות. התגובה בדרך כלל מידית וגורמת במהירות לעצירת ההתקף. יש ליצור קשר עם המרפאה ולהגיע בהקדם.

בכל מקרה יש ליצור קשר עם המרפאה ולהגיע בהקדם לווטרינר.

למרות כל הנאמר לעיל, חיות מחמד רבות חיות הרבה שנים באושר לאחר שאובחנו כסובלות מאפילפסיה. התרופות הקיימות בשוק, בנוסף למעקבים ובדיקות דם שגרתיות, מצליחות לרוב לשמור על החיה באיזון כך שתיהנה מאיכות חיים, עם מיעוט התקפי עווית.